המעצבת רוני ברטל משתפת: מדובר בשיפוץ טוטאלי בדירת חמישה חדרים בתל אביב, קומה חמישית, קו ראשון לים (עד שיבנו על מה שפעם היה שדה דב). גודל הדירה הוא כ-125 מ"ר + 15 מ"ר מרפסת, ומתגוררים בה זוג רופאים ושלושת ילדיהם המתבגרים. לפני השיפוץ זו הייתה דירת קבלן חסרת צבע ואופי, עם חומרי גמר שהציע הקבלן לפני 15 שנים.
בכניסה אל הדירה נחשף בפנינו כל החלל הציבורי, המרפסת והנוף. החלל הפתוח הזה נהנה מכיוון אוויר אחד ישיר לים, ואותו ניצלנו באופן שבו ניתן לראות את הים, דרך ויטרינה המתפרסת מקצה לקצה.

טרם השיפוץ, קיר הפריד בין החלל הציבורי לחלל הפרטי, והקנה גישה לחדרי השינה דרך מסדרון. בתכנון החדש, הורדתי את הקיר במטרה להוסיף שטח רצפה לחלק הציבורי, תוך ניצול מקסימלי של כל פיסה נדל"נית בדירה. הורדת הקיר שיפרה את הקשר בין החדרים לחלל הציבורי, והייתה החלטה מושכלת שלנו.
כדי לשמור על הנראות והפרטיות, בחרתי בדלתות קו אפס עבור חדרי השינה, וכן השתמשתי במחיצת נגרות מיוחדת. מחיצה זו אינה רק מספקת הסוואה, אלא גם מוסיפה אלמנט עיצובי לחלל.
להדגשת ההפרדה בין החללים הציבוריים והפרטיים, בחרתי סוג ריצוף שונה בדיוק במקום שבו עמד הקיר. ריצוף האבן משתנה לפרקט שמרצף את חדרי השינה, ויוצר סימון ברור של האוריינטציה והסדר בחלל. גם הנמכת התקרה הקטנה מעל הפרקט, באזור המוביל לחדרים, משמשת כאמצעי נוסף להבחנה בין החללים.

שלוש דלתות החדרים פונות לחלל הציבורי. הראשונה מובילה אל חדר השינה של ההורים, והיא ממוקמת בזווית של 90 מעלות לחלל הציבורי, מה שתורם להצנעתה. הדלת השנייה מובילה לחדרו של אחד הבנים, והיא מוסתרת מאחורי מחיצת הנגרות. הדלת השלישית, המובילה לחדר שינה נוסף של בן, מוסתת מעט הצידה וממוקמת כך שהיא חופפת לארונות המטבח, מה שמסייע בהסתרתה. דלת הממ"ד, שמשמש כחדר השינה של הבת, נמצאת עמוק יותר במסדרון, רחוקה מהחלל הציבורי, וכך היא נשמרת מנותקת ומוסתרת.

הנתונים הגיאוגרפיים של סביבת הבניין היוו שיקול בהגדרת הקונספט העיצובי, והים היווה השראה לעיצוב הבית. הגוונים הם גווני חול טבעיים אשר מכניסים את חוף הים פנימה ואף מתמזגים וממשיכים אותו. העיצוב העדין והבהיר נותן במה לנוף האינסופי הנשקף מהדירה.

בדירה שולבו רהיטים דקיקים וקלילים, במטרה ליצור תחושה מרווחת ואוורירית. בנוסף, תוכננו ועוצבו פריטי נגרות מיוחדים וייחודיים, כמו האי במטבח, קיר הטלוויזיה והמחיצה.
את הסלון בחרנו לרהט ברהיטים אלגנטיים ובהירים. על קיר הטלוויזיה הורכבה מערכת נגרות מלאה, הכוללת תאורה ואחסון נוח לכניסה לבית – מעילים, תיקים וחפצים קטנים. כמו כן, המערכת משולבת בארון החשמל, מערכות התקשורת, צינורות אינסטלציה, ומקומות אחסון נוספים, המסייעים בהשלמת אחסון למטבח.

במהלך התכנון בחנו מספר אפשרויות למיקום המטבח, פינת האוכל והסלון. ביצענו בחינה מעמיקה של כל החלל, שבדקה את כל האלטרנטיבות האפשריות. עלו רעיונות נהדרים, ומתוכם הלקוחות בחרו בכיוון שהדגיש את מרכזיותו של המטבח בחייהם, הן בנוכחותו בחלל והן בשימוש היומיומי בו. מכאן עלתה החלטה ברורה למקם את פונקציות העבודה, כגון הכיור והכיריים, על האי במטבח, כך שמי שעובד בו יוכל להיות בקשר עין ישיר עם הנוף והאופק.

האי מהווה אלמנט מרכזי ומשמעותי בתכנון ועיצוב הבית. במבט ראשון, לא ברור מה בדיוק קורה בו – על מה יושב המשטח, היכן ממוקמים המדיח והצנרת של הכיור והכיריים, והאם למגירות העליונות יש חזית? כשמתעמקים יותר, חלק מהאלמנטים מתגלים, בעוד אחרים נשארים נסתרים. לאחר בחינת מספר אפשרויות, הלקוחות ואני קיבלנו החלטה שקולה למקם על האי את הכיור והכיריים. יצרתי נישה בארונות הגבוהים המשמשת כמשטח הנחה נוסף. חזית הארונות הגבוהים משמשת כרקע לאי, שאינו מתנגש או מתחרה בו, ומעניקה לו נוכחות מרשימה בחלל. האי מעוצב כך שהמשטח והגוף שלו נמצאים בנסיגה זה מזה – בחלק אחד המשטח בולט מעל לגוף האי, ובחלק אחר, הגוף בולט מעבר לקו המשטח. בצד אחד, זה מאפשר מקום ישיבה, בעוד שבצד השני ישנן מגירות ללא חזית הנחשפות לחלל ומשמשות כמדף נשלף.

משטח הפורצלן של האי הוא גס, עבה ובעל נוכחות, ובכל זאת נראה כי הוא מרחף מעל ארונות האי ללא מגע ישיר. המשטח לא מונח על ארונות האי עצמם, אלא ביניהם לבין המשטח ישנו חלק שקוף שתורם לתחושת הריחוף. חלק זה מורכב בחלקו מחזיתות זכוכית. תמכתי את המשטח במחיצות ברזל דקות בין המגירות. המחיצות הדקות נראות לעין, אך החלק המרכזי התומך מוסתר, מה שיוצר תחושת מסה גדולה של חומר כבד שנראית מרחפת לחלוטין מעל האי. מגירות האי התחתונות עשויות נגרות בגימור צבע, בעוד המגירות העליונות הן עם בסיס פורניר וחזיתות זכוכית, ולחלקן אין חזית כלל. הצוקל של האי גבוה יחסית ונסוג פנימה, מה שתורם עוד יותר לתחושת הריחוף של המגירות.

הצד החיצוני של האי יוצר את האפקט המרבי של ריחוף המשטח, תוך שילוב של אטום ושקוף: המגירות התחתונות אטומות, בעוד שהמגירות העליונות שקופות או חסרות חזית. הצד הפנימי, שפונה לכיוון המטבח, הוא הפונקציונלי, וכולל את הכיור, המדיח, הכיריים ומגירות האחסון. מבט מבחוץ על האי חושף את פנים היחידות, כולל גב האי, מה שמוסיף למורכבות העיצובית שלו.
בתכנון, הקדשתי תשומת לב גם לעיצוב הדפנות של האי, כך שגם הן יתרמו לתחושת הריחוף והקלילות של המבנה, גם כאשר מדובר באלמנט כבד ומאסיבי.

פינת האוכל כוללת שולחן וכיסאות בעיצוב קלאסי, מעליהם תלוי גוף תאורה אלגנטי ועדין. מיקומם של הפריטים מוגדר היטב על ידי מחיצה הצמודה לשולחן, שתפקידה העיקרי הוא להצניע את דלת הכניסה לאחד מחדרי השינה. מחיצה זו חוזרת גם בכניסה לבית, צמודה לארונות המטבח הגבוהים, ומשמשת כאלמנט נגרות ייחודי ומשמעותי בעיצוב.
המחיצה אינה רק פונקציונלית, אלא גם יוצרת משחקי אור וצל מרהיבים הודות לחזית המערבית של הדירה. אור השמש הנכנס דרך המחיצה והווילון הוונציאני משתנה לאורך היום, ויוצר תחושה שהחלל חי ודינמי. השילוב הזה מעניק לחלל תנועה טבעית ותחושת עומק משתנה.

בהתאם לאותה מחשבה, נמנעתי בכוונה מלשלב תריסים חשמליים או אלמנטי הצללה והחשכה שאנו כל כך רגילים לראות בבתים. לא ראינו סיבה להסתיר את הנוף. רצינו למסך את האור, לשלוט בקרני השמש ולווסת את עוצמת כניסתן לחלל, אך בהחלט לא למנוע אותן לחלוטין.

חדרי השינה תוכננו כפונקציונליים מאוד. אין בהם שום דבר מיותר והכל תפור למידותיהם של הדיירים. בחדר השינה של ההורים תכננתי מיטה בנגרות הכוללת גב מיטה, בסיס ושידות צד.

את המבנה והחלוקה של חדרי השינה לא שינינו באופן מהותי. במקום זאת, התרכזנו בדיוקים ובביצוע התאמות תכנוניות שנדרשו, מתוך כוונה לשפר את הפונקציונליות ולהתאים את החלל לצרכים הנוכחיים.

ביצענו שינוי מבני משמעותי בחלוקה ובתכנון של שני חדרי הרחצה לילדים. לפני השיפוץ, היו קיימים שירותי אורחים קטנים וצפופים וחדר רחצה גדול, שתוכננו באופן לא פרופורציונלי ולא יעיל. הלקוחות הביעו דרישה ברורה לחלוקה לשני חדרי רחצה נפרדים: אחד לבנים ואחד לבת, מה שאיפשר לנו ליצור פתרון מותאם יותר לצרכיהם.

אני מאמינה שהגדרת סגנונות עיצוב כמו מודרני, כפרי או סקנדינבי איננה רלוונטית לעבודה שלי באופן כללי ולדירה הזו בפרט. הדירה משקפת את הדיירים שלה, את האופי הייחודי שלהם. כל פרט בעיצוב, מהנגרות המיוחדת ועד לפרטי הריצוף, נבחר בקפידה כדי להעניק תחושת שייכות ונוחות. התכנון כאן לא רק שענה על הצרכים והעקרונות האסתטיים של הדיירים, אלא גם על אורח החיים שלהם, וכל זאת במסגרת התקציב והיעדים שהוגדרו. זהו בית שמדבר בשפה שלהם, ומייצג את מי שהם באמת.

טיפ מהמעצבת

בבית הזה אין מבואת כניסה, תופעה שכיחה שניתן למצוא בהרבה נכסים. כאשר שטח הבית אינו מאפשר יצירת מבואה המפרידה בין הכניסה לחלל הפנימי, אני שואפת לשלב את הפונקציות שיכולות להתקיים במבואה באזורים הסמוכים לכניסה. במקרה הזה, תכננתי נגרות שממלאת את הצורך הזה: קיר הטלוויזיה שמתפרס עד דלת הכניסה, ודלת הארון הראשונה במטבח ממוקמת קרוב לכניסה. אף על פי שאין מבואה מוגדרת, הקפדתי על צרכי הלקוחות ומצאתי פתרונות שמספקים את הפונקציות הדרושות, כך שהכניסה לבית מרגישה מתוכננת ומתפקדת היטב.