את הביקור בבית של יונת אור בקיבוץ בארי ערכנו בשבוע של איחור מהמועד המקורי שבו היה אמור להתקיים, בגלל מתיחות באיזור. בכל פעם מדהימה אותנו מחדש הקלות הבלתי נסבלת שבה מופרת השיגרה באיזור הנגב הצפוני.
יונת ומשפחתה נכנסו אל ביתם החדש לפני חצי שנה, וממש שמחנו על ההזדמנות לבקר אותה בביתה. אנחנו עוקבות אחרי יונת המקסימה כבר כמה שנים ומתמלאות בהשראה מהדרייב העצום בעשייה שלה, ומהמקום שהיא מצליחה להביא את מותג הרהיטים שהקימה – AYUNA.
בהיותה חברת קיבוץ שיתופי, המוטיבציה של יונת בקידום ושגשוג של AYUNA לא נובעת משיקולים כלכליים-אישיים, אלא באמת מחיבור אמיתי ואהבה למה שהיא עושה. וזה משהו שתמיד מרגש אותנו.

סיור קצר

ממש הופתענו לגלות שהמשפחה של יונת עברה להתגורר בבית לפני חצי שנה, כי הבית ממש לא מרגיש ככה. הוא כבר ספוג בחמימות הביתית הזו שיש בבתים ותיקים יותר. זהו בית דו-משפחתי בן 120 מ"ר שכולל 5 חדרים.

קיר הבטון הוא הדבר הראשון שנמשכנו אליו, ורק אחר כך רינת סיפרה לנו שזהו לא קיר בטון אלא קיר רגיל שעבר תהליך ציפוי של מיקרוטופינג עם טקסטורה של עץ שמדמה טפסנות-בנייה. הקיר הזה מהווה רקע מושלם לפינת העבודה והקמין. על הקיר תלתה יונת יצירה עשוייה חלודה של האמן פיליפ בולקייה שמשלבת את החיבור האהוב עליה בין הפשטות, הישן והתעשייתי.

חדרי הבנים יהלי ונועם נמצאים בקומה העליונה והחדר של עלמה הוא המממ"ד בקומת הכניסה. בימים של מתיחות כל המשפחה מצטופפת וישנה בממ"ד עם מזרנים על הריצפה.

ליד החדר של עלמה נמצא החדר של יונת ודרור. חדר השינה הוגדל קצת מהתוכנית המקורית על חשבון החלל הציבורי.

שירותי האורחים הסמוכים לשני החדרים, רוצפו בריצוף זהה לזה שבחדר הרחצה הזוגי.

ליד החדרים נמצאת גם פינת הקריאה שבתוכנית המקורית הייתה עוד חדר, אבל יונת ודרור החליטו לבטל את החדר הזה ולפתוח אותו לצורך הגדלת החלל הציבורי.

מי אני

אני בת קיבוץ בארי. חולמת חלומות ומרגישה צורך תמידי להגשים אותם. אני באה מתחום הפסיכולוגיה, ובסיום הלימודים חזרתי אל הקיבוץ לתפקיד של אחראית על תחום משאבי האנוש. אבל משהו בער בי ואמר לי שאני רוצה יותר.
אני גם באה מעולם של הוראת יוגה ואני חושבת שמה שאני עושה היום הוא גם טיפולי. אני מאוד אוהבת אנשים ומפגשים עם אנשים ואני חושבת שכל תחומי העשייה שלי מתחברים לזה. אני מרגישה שאני מגשימה את הייעוד שלי, עד כמה שזו מילה מאוד גדולה, ואני רק הולכת ומדייקת את עצמי יותר ויותר בדרך הזו.

כששיפצנו את הבית הישן שלנו אז פתאום גיליתי שהאהבה לשיפוץ, האהבה שלי לעיצוב פתאום התגלתה. זו הייתה תגלית מאוד מפתיעה, כי היא באה מהדלת האחורית. אף פעם לא הייתי בעולם הזה, וכשגיליתי את זה היה לי ממש ניצוץ בעיניים, והרגשתי שאני חייבת לעשות עם זה משהו.

משפחה

אני נשואה לדרור שהוא במקור מקיבוץ רעים שקרוב לכאן. הכרנו כשהוא בא לעבוד בבארי והמפגש ביננו היה קוסמי. אנחנו מאוד דומים ומאוד שונים בו-זמנית. דרור הוא גם מורה ליוגה, כמוני. בנוסף הוא גם שף וגבן ב-"גבינות בארי". המטבח בבית הוא הממלכה הפרטית שלו. בנוסף לזה הוא גם אבא מדהים. יש לנו 3 ילדים שובבים וטובים: יהלי בן 14, נועם בן 12 ועלמה בת 9.

בארי

קיבוץ בארי בשבילי הוא בית ומשפחה. זה קיבוץ שיתופי שזה משהו מאוד ייחודי בתקופה שלנו. אנחנו בעצם גרים 5 ק"מ מעזה ויש כאן תקופות מאוד לא פשוטות, אבל יש כאן איזשהו חוסן ועזרה הדדית שתמיד עוזרת לנו לשמור על השיגרה.
יש בבארי קרוב ל-400 משפחות וההרחבות שלנו מיועדות רק לבני הקיבוץ – מה שמעיד שהאנשים שגדלו כאן רוצים להמשיך להישאר ולהתגורר פה וזה לא מובן מאליו.

הבית שלי

בקיבוץ הדברים הולכים די לאט. לקח לנו הרבה מאוד זמו עד שהגענו לבית משלנו. לפני כן התגוררנו כעשר שנים במגורי מעבר זמניים. מהרגע שבו התחיל תהליך ההרחבה ועד שנכנסנו לבית הנוכחי לקח פרק זמן של כשלוש שנים. בתקופה הזו עברתי תהליך מבחינת גיבוש הטעם העיצובי שלי. ברור לי שהתהליך הזה לא ייגמר אף פעם ואני כל הזמן משתנה, אבל אני גם יודעת שיש דברים שלא ישתנו לעולם כמו החיבור שלי לחומרים טבעיים ולעיצוב פשוט ונקי ששואב השראה משנות ה-50.

הריצפה כאן היא ריצפת טראצו כי אני לא אוהבת ריצפת קרמיקה. שידרגנו את הקרמיקה שנתן הקבלן לטראצו. מצחיק שזה נקרא לשדרג כי זה הכי "של פעם", אבל היה לי ברור שאני רוצה להכניס טראצו הביתה. היה לי חשוב גם להכניס אלמנט של בטון כי אני אוהבת את השילוב הזה של התעשייתי הלא מעובד ואת ההרמוניה שהוא יוצר עם העץ. לכן היה לי חשוב שהבית שלנו יכיל כמה שיותר פריטים וחומרים טבעיים בקווים נקיים ופשוטים. וכמובן שגם את האהבה שלי לאמנות ולספרים רציתי לבטא בחלל הציבורי.

את כל עיצוב הפנים עשיתי בעצמי ואני מאוד שמחה על השינויים האלה. אני מאוד אוהבת שיש פינות בבית ושכל פינה מקבלת את ההתייחסות שלה. לא נתקלתי בקושי בתהליך שבו עיצבתי לעצמי את הבית. די שחררתי. למזלנו, כשהגענו לרגע הבנייה דרור ואני כבר היינו מגובשים עם כל מה שרצינו לעשות ופשוט נתתי לדברים לקרות.

את המטבח עיצבתי בעצמי, אבל בגלל שהתחלנו ב-AYUNA לייצר מטבחים רק אחרי שהמכרז של הקבלן יצא לפועל, אז הייצור של המטבח הוא לא של AYUNA אלא רק העיצוב שלי. בבתים בהרחבה הבאה בבארי ייצור המטבחים כבר יהיה לשמחתי של AYUNA.

עיצוב

החיבור שלי לעיצוב לא הגיע מהבית. גדלתי בבית מאוד פשוט בבארי. הכל היה בסיסי וקיבוצי. אבא שלי נגר וביליתי המון בנגריה של הקיבוץ, ומשם בעצם הגיעה האהבה שלי לרהיטים. האהבה שלי לעיצוב הגיעה ממשהו פנימי – סוג של אהבה שהודחקה וניצתה.
אבא שלי עובד איתי בנגריה במשרה חלקית עד היום והוא מאוד גאה בי על ההישג של הקמת AYUNA.

AYUNA

זה התחיל מאוד בקטן. קיבלתי מהקיבוץ צריף שבו שיפצתי רהיטי וינטאג'. בתקופה הזו המילה וינטאג' לא הייתה ברמת הפופולריות שהיא נמצאת בה היום. במקביל לשיפוץ הרהיטים המשכתי לעסוק גם במשאבי אנוש בקיבוץ. ואז, לפני 10 שנים פתחנו בקיבוץ נגריה קטנה שהייתה פתוחה רק לאנשים בקיבוץ ובסביבה. הנגריה הקטנה שלנו עבדה רק פעם בשבוע ונועדה רק לשיפוץ רהיטים ישנים שאותם מכרנו.
במשך הזמן ראיתי שיש לתחום הזה קהל גדול ופוטינציאל אדיר, והיה בי רצון לפתח אותו בקיבוץ. אפשר להגיד שאני בולדוזר כי אני אוהבת לעשות דברים עד הסוף בכל מה שאני בוחרת לעשות.
ביקשתי מהקיבוץ לקחת את המבנה הגדול של הנגריה שלא היה אז בשימוש, והיה כבר די מוזנח. רציתי להפוך אותו למתחם שבו תהיה נגריה גדולה שכבר לא תעסוק בשיפוץ רהיטים ישנים לאנשי בארי והסביבה, אלא שתייצר עבור הקהל הרחב רהיטים חדשים ברוח הוינטאג' האהובה עליי.
הקיבוץ לשמחתי ראה את ההיתכנות שברעיון שלי, וזיהה את הנחישות שלי ואת הברק בעיניים והחליטו להאמין בי. גם היו לי כבר בשלב הזה הוכחות שיש קהל שלם שצמא לרהיטים בסגנון הזה. גייסתי צוות ולאט לאט צברנו תאוצה ועמדנו בכל הסטנדרטים של עסק בקיבוץ.
AYUNA הוא בעצם שם החיבה שלי ודווקא לא רציתי בהתחלה שהמותג יהיה מזוהה עם השם שלי. הייתי מוכנה להסתפק ברהיטי בארי או משהו כזה, אבל בקיבוץ כמו בקיבוץ החברים מחליטים. יש בזה משהו מחייב. אני מרגישה הרבה אחריות שמגיעה עם השם הזה.

ייחוד

אנחנו מייצרים את הרהיטים בנגריה שלנו ומשקיעים בהם הרבה אהבה. יחד איתי עובדים גם המעצבת עדי וגם גיא שהוא מעצב מוצר ששותף איתנו בהשראות ובסקיצות, והוא זה שאחראי על תהליך פיתוח המוצר וייצור של אב-טיפוס.
יש לנו צוות מדהים של נגרים, אנשי הרכבה, שירות לקוחות שבלעדיו כל זה לא היה קורה.
הסגנון שלנו הוא נקי ופשוט, עם נגיעות של שנות ה-50 שאני מאוד אוהבת. אנחנו נגריית בוטיק עם נגרים בעלי עשרות שנות נסיון. אנחנו אף פעם לא מייצרים במאסות, אלא מייצרים לפי דרישה, בהתאמה לדרישות הלקוח ומחדשים כל הזמן את הקולקציה. אני מאוד אוהבת את האפשרות הזו שלנו כל הזמן לחדש ולהמציא את עצמנו מחדש.

טרנדים

אני חושבת שכולנו מושפעים מטרנדים וזה מצויין. אני אוהבת לשמור על היסודות הקלאסיים והנקיים של הבסיס של AYUNA ולתוכם לפעמים להכניס את הטרנדים. לדוגמא הצבע השחור ששולט עכשיו ברהיטים – אני מאוד אוהבת את זה ולא באמת יודעת מה קדם למה, אם אהבתי את הצבע לפני שהפך לטרנדי ברהיטים או בגלל שהפך לטרנדי, אבל אני ממש אוהבת אותו.

הלקוחות

רוב הלקוחות שלנו הם כאלה שקונים בלי לראות פיסית את הרהיטים, ומדהים אותנו כל פעם מחדש כמה סוג כזה של קנייה תופס תאוצה. רוב הלקוחות רוכשים בטלפון את הרהיטים אחרי שרואים אותם באתר ומתייעצים איתנו טלפונית. הלקוח נותן לנו נתונים ותמונות לגבי גודל, איפה הרהיט יונח, ואחרי שאנחנו מדייקות עבורו את ההתאמה, הוא מבצע את קניית הרהיט למרות שכאמור, הוא לא ראה אותו פיסית. אני חושבת שאנחנו מעניקות ללקוח את התחושה שבאמת איכפת לנו.

אתגרים

העסק הזה הוא ג'ינגול יומיומי של להעיף את כל הכדורים באוויר ולתפוס את כולם. אני לא קוראת לזה אף פעם קשיים, אלא אתגרים כי על הכל אפשר להתגבר ולצאת מאיזור הנוחות.
בלת"מים שקורים לנו בעקבות המצב הבטחוני זה משהו שלמדנו להתמודד איתו, לצערנו, ולהתגבר עליו.

מרגש

האנשים בקיבוץ מאוד מפרגנים ואוהבים את AYUNA וזה מאוד מרגש אותי. כשבאים חברים ומשפחה לבקר בקיבוץ, אז אנשי הקיבוץ מגיעים איתם בגאווה לחנות. הרבה מהרהיטים שלנו כמובן נמצאים בבתים של חברי הקיבוץ.
גם מאוד מרגש אותי שיצרנו יש-מאין ושאנשים מזמינים פריטים שאנחנו יוצרים בכזאת אהבה, ואפילו מגיעים עד למקום המרוחק שאנחנו נמצאים בו במיוחד כדי לקנות מאיתנו.

הביקור הזה באמת היה אחד המענגים שהיה לנו במסגרת ביקורי הבתים שלנו, והאירוח הלבבי של יונת היה מושלם. תמיד כיף לפגוש אנשים שלא מפחדים לחלום ויונת מגשימה את החלומות שלה בכל-כך הרבה אהבה.
יש ביונת הרבה מאוד חן, פשטות וצניעות מהסוג הכי אותנטי ושובה לב. ארץ ישראל היפה במלוא הדרה.
תודה רבה יונת יקרה, התאהבנו ובטוחות שעוד נשוב לביקור.
תודה רבה גם לאהובתנו הצלמת אורית ארנון עם העיניים הטובות והמקצועיות שיודעות תמיד להגיע לכאלה תמונות מושלמות.
וגם לצור ליבנה על הסרטון היפהפה והעריכה הרגישה שמצליחה לאסוף את הביקור שלנו לרגע קסום וממצה.

הפריטים של AYUNA בביתה של יונת:
חלל ציבורי – שידת טלוויזיה, שידת כניסה, שולחן מחשב, ספסל.
חדר רחצה ושירותי אורחים – שידות
חדר שינה זוגי – שידות, כורסה
החדר של עלמה – ארון, שידה, כסא

צילום: אורית ארנון
צילום וידאו ועריכה: צור ליבנה