השוטטות באתרי בנייה, חנויות חומרי בניין ואזורי תעשייה היא מקור ההשראה של האמן שי פרי. שם הוא מלקט פיסות עץ שהושלכו ללא תכלית או שייכות, ותוך כדי שימור הצלקות וסימני הזמן שעליהן, הוא משיב אותן לגלגול חיים משודרג, על ידי יצירת קומבינציות צורניות של טקסטורות וצבע, ויוצר בהן תהליך טרנספורמציה מרתק מהגס, הגולמי והמלוכלך למעוצב, הנקי והאמנותי.

קצת עלי

אני בן 35, מגדל ביחד עם אפרת את אורי בן ה-3, גר בשכונת ביצרון בתל אביב, שם גם ממוקם הסטודיו שלי. אני יוצר בעיקר איורים דיגיטליים ועבודות אמנות לתלייה על הקיר המשלבות עץ וצבע אקרילי.
גדלתי במשפחה שיש לה מפעל קטן שאבא הקים במו ידיו. חייתי את המפעל הזה, והמקום הזה הוא אחד הנקודות הכי משמעותיות בחיי, מקום שאיפשר לי כילד לשחק ולחקור חומרים בסביבה תעשייתית. המשיכה לבדיקה ומשחק עם החומרים השונים היתה טבעית, משהו בתוכי הבין בשלב מסויים שהמשחק הזה הוא הדרך שלי לתקשר עם הסביבה ולהביע את עצמי. הקשבתי לתגובות של הסביבה לדברים שיצרתי ולמדתי איך אובייקט אומנותי מפעיל רגש אצל הצופה.
אבא שלי ייצר לעצמו כלים ומכונות כדי שהוא יוכל, בדרך שלו, להשיג בדיוק את המטרה אליה הוא רוצה להגיע, דבר שעורר בי השראה וחילחל גם לדרך בה אני יוצר וניגש לחומר.
אני בוגר מסלול עיצוב במחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל, שם למדתי ברמה האקדמית את התאוריה של היצירה, את יסודות העיצוב והאמנות והבנתי מה ומי פועלים בשדה הזה שכל כך מסקרן אותי.
אני גם עצמאי בתחום עבודות הצבע והשיפוצים. אומרים שלא בוחרים להיות יוצר, שזה מקצוע שבוחר אותך, זה נכון גם לגבי בעלי מקצוע מתחום הבנייה. הדחף ליצור קיים בי והעבודה בתחום הצבע והשיפוצים היא המשך של העבודה בסטודיו מבחינתי. המקצוע הזה מוביל אותי למפגשים עם אנשים ובעיקר עם הבתים שלהם, ועבודה עם כלים וחומרים גסים, כמו עץ גולמי או צבע אקרילי לקירות שאני עובד איתם גם בשיפוצים וגם בסטודיו.

הסטודיו

הסטודיו שלי הוא המקום שבו אני הכי אני, והוא נמצא בגינה של הבית שלי. לפני שעברנו להתגורר כאן זה היה חלל נטוש ומוזנח, זיהיתי את הפוטנציאל במקום והקמתי לי פינה שנוח לי ליצור בה. אחד הדברים הכי חשובים לי זה שהסטודיו יהיה קרוב, מקום שהוא חלק מהמרחב הפרטי והאישי שלי ובכל זאת נפרד ומנותק ממנו. השעות שבהן אני יוצר משתנות, וחשוב לי להיות קרוב לסטודיו במידה והרוח פתאום מחליטה לנוח עליי באמצע הלילה.

סקרנות

במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל רכשתי כלים ליצירה שלאו דווקא קשורים לעולם הקרמיקה. בראש ובראשונה למדתי מה זה להיות יוצר, רכשתי כלים תאורטיים ומעשיים שעשו לי סדר ונתנו לי תשובות לשאלות שניצבות בפני אמן בתהליך עבודה על יצירה. הנטייה לתחום האמנות והעיצוב קיימת בי מאז ומתמיד, אבל אני חושב שלפני הכל, לפני שהפכתי לאמן, נולדתי סקרן. יצר הסקרנות הוא הבסיס, הוא יוצר את התשוקה והדחף להבנה ועשייה של כל יצירה שהיא. אני טיפוס ששואל שאלות ולא מקבל את הדברים כמובנים מאליהם ולכן הלימודים ורכישת הידע באקדמיה היו לי כל כך חשובים.

שוטטות

כל עבודה שאני יוצר מתחילה בשיטוט במרחב הציבורי, באזורי תעשייה ובאתרי בניה. אני אוסף במקומות אלה חומרי גלם לעבודות שלי, רעיונות צורניים, טקסטורות וצבעים. בשוטטות אני מלקט את המרקם של הטבע העירוני, אני מתעד 'תופעות טבע' שנוצרות מעשה אדם במרחב הציבורי, גסות שאני מוצא בה אסתטיקה ורומנטיקה. התיעוד והעיבוד הדיגיטלי שאני עושה לחלק מהצילומים הם סוג של סקיצות הכנה לפני המעבר לעבודה בעץ. חלקם גם הופכים להדפסים דיגיטליים, אותם אני מדפיס במהדורה מוגבלת, חתומה וממוספרת. לדוגמא, הלוגו שלי, שקיבל את הכינוי 'האיש עם העיגול הורוד', נולד משוטטות בנווה צדק, שם ראיתי מדריך תיירים המחופש לחייל בריטי. העמידה שלו מצאה חן בעייני וצילמתי אותו. לאחר מכן ביצעתי על גבי התמונה עיבוד דיגיטלי והפכתי אותו להדפס.

בשוטטות אני אוסף גם את חומרי הגלם הפיזיים ליצירת העבודה, משטחים וחלקי עץ בעיקר. אני משתדל לא להתערב בצורה או בצבע של החלקים ולהשתמש בהם כמו שהם נמצאו עם סימני הזמן שעליהם. בסטודיו אני מבצע עבודה שקצת דומה לעבודה של ארכיאולוג, אני מוציא מהחלקים סיכות ברזל וברגים, מנקה את החלקים מלכלוך ואבק, מקטלג ומסדר אותם לפי צורה, סוג וגודל, אני יוצר לי 'פלטה' של חלקי עץ מסודרים בארגזים. זו הנקודה בה אני מתחיל לשחק ולייצר קומבינציות צורניות עם החלקים, וכך למעשה מתחיל התהליך בעבודה על כל יצירה.

עץ

אני עובד בעיקר על עבודות עץ, פרוייקט שהעבודה הראשונה בו נולדה לפני 4 שנים. עבדתי אז בכל מיני בתי מלאכה שונים ומשונים, שהקשר שלהם לתחום העיצוב היה תלוש לפעמים. אני יכול להגיד שבכל המקומות שעבדתי בהם למדתי משהו, גם אם זה ללמוד מה אני לא רוצה לעשות.
אחת התחנות שעברתי בהן היתה סטודיו תכלת של שי פרקש ואלי שאלתיאל, סטודיו המתמחה ברסטורציה ושימור של ציורי קיר. העבודה בסטודיו כללה חשיפה של ציורי קיר במבנים עתיקים לשימור, ציורים המסתתרים מתחת לשכבות של צבע. העבודה גם כללה שימוש בשבלונות ועבודה עם צבע, וזה היה המקום הראשון שבו זיהיתי שיש לי משיכה לקונטרסט שבין העבודה העדינה לנוף הגס והתעשייתי בו היא מתבצעת. במשך כל התקופה הזו אספתי מאתרי הבניה השונים שאריות של חומרי גלם, חתיכות עץ קטנות שנשארו מעבודה שוטפת על הבניין. סיקרנו אותי החומריות, הטקסקסטורות השונות. התחלתי לאסוף את שאריות החומר ללא מחשבה על מה אעשה עם כל אסופת העצים שהצטברה, עד שבשלב מסויים הבנתי שיש לי פסיפס של חומרי גלם, ושאני יכול לתת לחומר הזה חיים חדשים, ובמובן מסויים לחבר חוסרים לכדי שלם המורכב מסך חלקיו הלכה למעשה. העבודה בסטודיו לרסטורציה חשפה אותי לטכניקות חדשות של עבודה עם שבלונות ועבודה עם צבע וחומרים תעשייתים. דרך הראייה שלי ליקטתי ואספתי חומרים, צילמתי ותיעדתי מבנים בתהליכי הבניה השונים שלהם. כל אלה חילחלו ותורגמו למעשה ביצירת העבודה הראשונה בסדרה.

הקולקציה

הקולקציה שלי מורכבת מסדרה של עבודות אמנות מעוצבות לתלייה על הקיר. העבודות מורכבות מקולאז' של חתיכות עץ על דיקט סנדוויץ', עליו אני מבצע צביעה בעזרת שבלונה שאני מתאים למשטח.  הצורות שאני יוצר לשבלונה הן צורות בסיסיות (עיגול, משולש או ריבוע) בעלות קו זורם ופשוט. החיבור בין העץ לצבע צריך להיות פשוט ומדוייק.
בתחילת 2016 החלטתי שאני פותח סטודיו ומתחייב ברצינות לעבודה בתהליך. זו היתה נקודה שבה הבנתי והרגשתי שהצעד הזה הכרחי ונכון, זה היה דחף שפרץ ממני באופן טבעי.
החלטתי בשלב הראשון שאני מכין 4 עבודות בחודש, אחת בשבוע בממוצע ופעם בחודש עוצר ובוחן את העבודות. קראתי את התגובות שקיבלתי, הסקתי מסקנות, והבנתי מה עובד טוב יותר ומה פחות. לעבודות שלי יש מרכיב צורני משותף, בין אם בצורה של השבלונה או בסוג העץ, גודל דומה של עבודות וכדומה. בכל לידה של עבודה אני מגלה משהו חדש על קומפוזיציה נכונה, שילוב נכון של חומרים ושלל הפרטים שהופכים יצירה למדוייקת.

ברוב המקרים, יש בעבודות שלי צד מחוספס וגס שמאיים וגם צד נקי שמרכך את הגסות ושובר את המחסום שיש לנו בראש בנוגע לחומרים גסים, שבדרך כלל אנחנו לא רגילים לראות בתוך המרחב הביתי, ומקבלים כבוד של יצירת אמנות. העבודות שלי הן לא הדפס או ציור, ומצד שני הן לא פסל. הן פריט אמנותי-עיצובי לקישוט חלל. אני אוהב דווקא שזה לא לחלוטין מוגדר ושבכל אחד זה מעורר תגובה אחרת.

צבע

אני עובד עם צבע ברמה יומיומית, ועם סוגים רבים ושונים של חומרים, בין אם בעבודות השיפוצים בצבע אקרילי לקירות, צבע סיד, פריימר או צבע שמן, ובין אם בעבודה בסטודיו על יצירות האמנות שלי, ובאופן אירוני גם כשאני יוצר איורים בפוטושופ על המחשב אני משתמש בצבע. עם השנים פיתחתי מיומנות עבודה בצבע, למדתי שיטות עבודה שונות, מה הם הכלים הנכונים לעבודה ואת האפשרויות השונות הגלומות בעבודה נכונה עם החומר הזה.
אני מוצא שכיוצר אני מחפש סביבי כל הזמן שילובי צבע, טקסטורות וצורות שמעניינות אותי, החשיבה הצבעונית-חומרית הזו היא פרי תירגול ואימון יום-יומי. אני מאמין שמוזה או השראה זה לא דבר שמגיע אליך, אלא דבר שנוצר מחיפוש תמידי. הדברים נמצאים ומונחים תמיד סביבנו והיכולת לזהות שילוב צבעוני טוב הוא לפעמים רק החלטה של דרך ההתבוננות שלנו את הדברים.

השראה

ידיים טובות ועיניים טובות מעוררות בי השראה. למדתי במחלקה לעיצוב קרמי, תמיד אומרים עליה שהיא מחלקה של אנשים שאוהבים למשש טקסטורות וחומרים, שרואים קערה וישר חייבים להרגיש אותה. אני מעריץ ידיים שיודעות מה שהן עושות, שרואים עליהן את המיומנות, את התנועה המרוכזת שיודעת בדיוק את המסלול בו היא מתחילה ואת הנקודה בה היא מסתיימת. אין דבר יפה מזה בעייני. להתבונן בפועל המכסה קיר בשכבת טיח זה מופע אמנותי, מופע של פועל בעל יד טובה שמרגישה את כמות החומר המדויקת שיש לשים על המרית. כמות האנשים שעובדים ישירות במגע של חומר עם הידיים הולכת ומתמעטת בעולם, וביחד עם זה גם היכולת להרגיש ולדעת לעבוד עם חומר פיזי, המון דברים אנלוגיים שפעם היינו רגילים לעשות בתהליך מסורבל הפכו לדיגיטליים ופשוטים.  לדעתי המהפכה התעשייתית עדיין כאן ועוד לא הסתיימה, היא פשוט הפכה לדיגיטלית. אנחנו חיים בשלב שהוא שלב ביניים, עידן שיכולות ומסורות נכחדות מול עינינו. אני חושב שצריך לשמור על הידע בשביל שלדורות הבאים יהיה קשר לשורשים של הדברים, בכדי שאנשים יוכלו לדעת מהיכן דברים צמחו.

מרגש

כיוצר עצמאי, הזמן שעובר בין מה שאני יוצר לתגובה שאני מקבל עליו יכול להיות ארוך, אבל בכל פעם שאני מקבל תגובה על עבודה שלי אני מתרגש, כי זה השכר האמיתי שלי. אני עובד קשה ומחוייב לעשייה שלי יותר מכל עבודה אחרת שעבדתי בה בחיי, אני בעצם מחוייב לי, וכל פעם שזה נושא פרי אני מתרגש.

אתגרים

האתגרים שבלהיות יוצר בעידן הנוכחי רבים ומגוונים. ראשית, העובדה שאני יוצר ומתפרנס מעבודות אמנות שאני יוצר בעצמי היא לא מובנת מאליה. בניה של עסק זו סלילה של דרך שמתאימה רק לי, ועל כן, אין מישהו שלמדתי ממנו איך לפתח את הקריירה שלי, ובעצמאות כמו בעצמאות צריך ללמוד את הכל לבד ובצעדים קטנים. את כל נושא השיווק של העבודות אני עושה ביחד עם בת הזוג שלי אפרת (אפרת ואני הכרנו בבצלאל, היא בוגרת מסלול קדרות במחלקה לעיצוב קרמי והיום מתעסקת בעיצוב ובניית אתרי אינטרנט). את הכל עשינו לבד מאפס. למדנו שהדבר הכי נכון הוא לעשות את הכל לאט, בצעדים קטנים, להיות קשובים לתגובות, ולפעול בהתאם לכללים של השוק, עבודה רצופה ואורגנית. למדנו עם הזמן איך מתקשרים הכי נכון עם לקוח שמתעניין בעבודה, ואת הערך שביצירת קשרים אישיים. זו עבודה עמלנית שדורשת תחזוקה יומיומית, עקשנות, סבלנות ותשוקה עזה למה שאתה יוצר.

מפרגן

שיר שטייגמן היא מעצבת פנים שאני שמח לפרגן לה. שיר היא דוגמא למעצבת שיוצרת חללים עם חשיבה עמוקה, קו נקי ושימוש חכם בחומרים בסיסים. בעיצוב שלה היא עובדת עם חומרים גסים כמו בטון חשוף, עץ או שימוש בצבע שחור, ומאזנת את הגסות עם קו נקי וחלק. האיזון בעבודותיה נעשה בצורה חכמה ואסתטית ואני חושב שהקו שלה שונה ומקורי. אני מאוד אוהב את הדרך בה היא עובדת ובטוח שיבוא יום בו נשתף פעולה.

חלומות

אני מאחל לעצמי לפתח שמיעה רגישה לצרכים העיצוביים של הקהל שלי, שאדע להוביל את עצמי למסלול של עניין ואתגר ושיכלול של העבודות באופן שלא נופל למקומות מתפשרים. החלום שלי הוא להמשיך לעשות את מה שאני עושה, להמשיך ולהציב לעצמי כל יום מחדש אתגר, להצליח לשמור על כושר עבודה רציף בקצב שנכון לי, לדעת לשמור על יציבות וחוזק מחד ועל דינמיות ויכולת להשתנות תמיד מאידך.
הייתי גם רוצה להתאים עבודה שלי לחלל, לייצר עבודת site specific בשיתוף פעולה עם מעצב/ת פנים או אדריכל/ית, יש המון אדריכלים ומעצבי פנים שהייתי שמח לראות את העבודה שלי משתלבת עם הארכיטקטורה והעיצוב של המבנים שלהם, ובהחלט אני יכול לראות את העבודות שלי גדלות ומתפשטות בצורה תלת מימדית בחלל. אשמח אם בעתיד מעצב/ת פנים או אדריכל/ית יציעו לי שיתוף פעולה אתגרי כזה.

ועוד דבר

אני מרגיש שהעובדה שהעיסוק שלי הוא כזה המאפשר לי לבטא את עצמי באופן הזה הוא לא מובן מאליו, אני מרגיש שזכיתי, ושעם כל האתגרים שבדרך, היצירה שלי היא מסלול בטוח עבורי. הדילמה אם להתמסר לקריירה של אמן היא דילמה מורכבת. יש שני דברים חשובים שמנחים אותי לאורך הדרך, דבר אחד הוא שהבנתי שהמקום בו אני הכי מתמסר בחיים האלה הוא ביצירה שלי, וההשלמה עם זה שזה דחף בלתי נשלט ושזה עיסוק שבחר בי ולא אני בו. וזה מוביל לדבר השני: ההבנה שבנייה של קריירה בכל תחום היא מורכבת ומאתגרת, ואם אני שלם עם העיסוק שלי, עדיף לי להשקיע את מירב האנרגיות שלי במשהו שאני מאמין ובטוח שאני עושה הכי טוב.