המעצבת רעות פרידמן ברוכי מסטודיו RFB סיימה לימודי עיצוב מוצר במכון הטכנולוגי בחולון וגם עסקה בתחום. אבל התחום שבאמת קרא לה להתמסר אליו היה עיצוב והלבשת בתים. לאחר שהשלימה את לימודי ההום-סטיילינג בבית הספר סקולה היא עוסקת כיום בהלבשת בתים ובסטיילינג לצילומים ותמיד אוהבת לשמור בפרוייקטים שלה על קלילות, הומור וזכרונות.
קצת עלי
1. אני נשואה לעמר ואמא של שחר, אלון ושי.
2. אני בת 35, הספקתי לגור ב-4 מדינות, 10 ערים ו-13 דירות. לא חייתי באותה דירה יותר מ-4 שנים ובימים אלה "מורידה עוגן" עם משפחתי בקיבוץ ילדותו של עמר.
3. נולדתי בלימה שבפרו, עד גיל 4 דיברתי ספרדית שוטפת ואף לא מילה בעברית. מגיל 5 וחצי דיברתי רק עברית ועד היום לא הצלחתי לחזור לספרדית.
4. מגיל צעיר נמשכתי למלאכות יד. מאוד אוהבת ליצור בעצמי ולא לקנות מוכן.
5. משוכנעת שיש לי הפרעות קשב לא מאובחנות. הצלחתי להתמקם בתחום מגוון שמאפשר לי לשלב התמחויות שונות ולעבוד במקביל על כמה פרויקטים עם הרבה עניין.
לימודים
סיימתי לפני כ-9 שנים לימודי עיצוב מוצר במכון הטכנולוגי בחולון. שנים עמוסות ומאתגרות בהן למדתי להכיר את עצמי, הכיוונים התחדדו ובעיקר הבנתי שהמקום שלי בעולם העיצוב עוד דורש דיוק. עבדתי כשנה בסטודיו לעיצוב מוצר שמתמחה בפלסטיקה ובייצור תבניות במדפסות תלת-מימד. לאחר שילדתי את שחר בכורתי, החלטתי שאני ממשיכה בעולם העיצוב שאותו אני חיה ונושמת שנים, ובחרתי להעמיק ולעסוק בהלבשת בתים. השלמתי לימודי הום-סטיילינג בבית הספר סקולה של מירי בלבול ומאז עוסקת בהלבשת בתים, בסטיילינג לצילומים ובהפקות סטיילינג מסחריות.
הרגע בו הבנתי שאני רוצה לעצב
מאז ומעולם עיצוב ואמנות היו חלק ממני. מחוגים לאמנות ובלט קלאסי בילדותי במשך 13 שנים, ועד תכנון מדוקדק בסקיצות ידניות לקראת כל מעבר דירה מילדות ועד חיי הבוגרים. לא זכור לי רגע מכונן שבו הגעתי להבנה חד משמעית שזה זה. זה נבנה והתחדד עם השנים ואני מרגישה שגם היום אני עוד לומדת ומתפתחת כל הזמן.
צבעים וחומרים
הרקע שלי בעיצוב מוצר נוכח בכל פרויקט שלי. אני בעיסוק מתמיד סביב חומר, צורה וטכנולוגיה והחיבורים האינסופיים שהם מזמנים. בעיקר אוהבת שהשימוש בחומר יהיה מפתיע ולא מובן מאליו. יש לי אהבה גדולה מאוד לצבעים, חומרים וטקסטורות. אני עסוקה תמיד במינון. אצלי זה משחק עדין שתמיד מגיע ממקום מודע שמחובר לקונספט ואף פעם לא שרירותי. כדי שתתקיים הרמוניה צבעונית וחומרית חשוב לי להגיע להתאמה אופטימלית בין חומר לפונקציה ולמקם את הפריט או הצבע במקום הנכון בהיררכיה שאני יוצרת בחלל. לכל צבע/חומר/אלמנט יש תפקיד בחלל. לפעמים זו תהיה ספה בגוון נועז שהיא מרכז העניין בחלל המגורים, ובמקרה אחר זה יכול להיות חדר שלם שהקירות שלו עטופים בטפט מיוחד שנותן רקע לרהיטים ניטרליים.
מרגש
מירי בלבול הזמינה אותי לקחת חלק בפרויקט התנדבותי של שיפוץ בית לחיילות בודדות בתל אביב. מצאתי את עצמי נכנסת לדירה יוצאת דופן בבניין נטוש לשימור ליד שוק הכרמל, גן עדן למעצבת. ריצוף מצויר, חלונות עץ וספה ישנה ומוזנחת ששיפצתי ובתקציב ממש זעום הפכתי לספת חלומות. העבודה הייתה מאתגרת ומרגשת מאוד אבל זה התגמד אל מול הרגע שבו החיילות נכנסו לדירה. אני חושבת ששם בפעם ראשונה, הרגשתי עמוק בפנים שהכלי שיש לי בידיים – הסטיילינג, יכול לשנות חיים. במקרה הזה היה שינוי במובן הכי עמוק של המילה.
השראה
כל נסיעה לחו"ל או יציאה לטבע, ולאחרונה אני גם עוקבת באדיקות אחרי עמודי אינסטגרם שהשפה העיצובית מאוד מדברת אלי. אחד מהם הוא העמוד של Camille walala. בשבוע העיצוב בלונדון הגעתי לביתן שלה ופשוט לא הצלחתי לצאת ממנו. השימוש בצבע וצורות גאומטריות הקסים אותי ממש. עמודים נוספים שאני נהנית לעקוב אחריהם: yinka ilori ,2lg studio ,archdigest. בעמודים האלה אני בעיקר נחשפת לדברים שעוד לא ראיתי וזה תמיד מרגש אותי.
מלקטת
אין דרך אחת נכונה להוביל תהליך בעולם הלבשת הבית. הפרויקטים משתנים ואיתם הלקוחות ועלי לנווט ברגישות כל לקוח. יהיו פרויקטים שאתחיל משטיח ויהיו שיתחילו מיצירת אמנות. אני מחפשת חפצים שיענו על הפונקציה ויתחברו לתחושה שאני רוצה להביא לחלל. אני נצמדת לתכנון ראשוני שאני עושה בתחילת הפרויקט, אבל אף פעם לא מגבילה את עצמי ותמיד שומרת על ראש פתוח, כי השיטוטים מזמנים הפתעות.
אני לא מוותרת על אמנות בפרוייקטים שלי. בכל תקציב אפשר לרכוש היום אמנות. יש גלריות עם היצע עשיר ומגוון ויש גלויות והדפסים או ציור של הילד מהגן שבהתייחסות נכונה יכול להפוך לאלמנט עם צבע ועניין. עוד פריט שלא אוותר עליו הוא צמחים ירוקים אמיתיים. כמה שיותר ועוד קצת.
הייתי רוצה לעצב את הבית של
סבתא אסתר וסבא שמעון ז"ל. סבתא וסבא שלי עלו בשנת 1949 ממרוקו למעברה בבנימינה עם 3 ילדות קטנות ומשם למעברה בירושלים. לאחר 15 שנים סבא שלי רכש דירה מעמידר והמשיך במו-ידיו להרחיב ולשפץ את ביתם בקרית יובל שבירושלים, שם גידלו את עשרת ילדיהם. סבא שלי חלם על בית בירושלים ולא נח עד שמימש זאת. הכל נבנה מחומרי בניין פשוטים וזולים, סוגים שונים של מרצפות ובעיקר הרבה טלאים וחיבורים שהדגישו את הפרשי הזמן של כל פיסה שהתווספה לבית הקטנטן המקורי. בית שתמיד היה מלא בריחות בישולים ובילדים ובשמחה ואור.
הלוואי והייתי יכולה היום לעצב ולסגנן להם את הבית. הייתי שמחה להביא להם את הצבעים והריחות של מרוקו שהם כלכך אהבו. לייצר את החיבורים במסורת שהייתה טבועה בהם יחד עם הטקסטורות, הקשתות, האריחים והטקסטיל הייחודיים למרוקו. מה שנשאר לי מביתם הוא אריח טראצו שאותו אני מחכה לשלב בקרוב בבניית הבית שלי. עוד פריט שלקחתי מביתם הוא ספרת האמייל שכבר משובצת בקיר הגלריה אצלי בבית.
החנות הסודית שלי
אסופה. עיצוב ישראלי במיטבו. כמעט בכל פרויקט אני מגיעה ומוצאת בעיקר אמנות לתלייה על הקירות. יש הדפסים מיוחדים ופריטים שמכניסים הומור ועניין. מגוון רחב שמתעדכן ומפתיע.
טיפ
אני אוהבת לשמור על קלילות והומור. משהו שיגרום להתעכב עליו ולחייך או להיזכר. כשמחדשים חלל אני אוהבת להשאיר פיסות של זיכרון ולא להתחיל מאפס. תמיד להאחז במשהו מהעבר ולהפיח בו חיים חדשים.
עיצוב: רעות פרידמן ברוכי סטודיו RFB
עוד על רעות תוכלו לקרוא כאן>>