אז איפה תופסים אתכם הימים האחרונים לפני החופש הגדול? אין ספק שזו תקופה אינטנסיבית, למי שיש לו נציגים במערכת החינוך. בין שלל אירועי סוף שנת הלימודים והטמפרטורה שלא חסה עלינו, אני מתמודדת בימים אלה גם עם מעבר בית.
ולא סתם בית. הבית שלנו. זה שתיכננו ובנינו, באהבה והתרגשות גדולה, לפני כ-10 שנים. הבית הראשון שקראנו לו "שלנו" באמת. בית שאוצר בתוכו זכרונות מתוקים וממשיים בכל פינה.
בעוד כמה ימים תתחיל משפחה מקסימה לאסוף בבית הזה זכרונות מתוקים משלה, ואנחנו נצא להרפתקה מרגשת משלנו, לקראת בניית בית חדש. בשלב ההתחלתי נעבור באופן זמני ליישוב שכן, ונהפוך שוב לשוכרים. וכך בעצם, לירז ואני הופכות להיות שוב השכנות ממול, כמו לפני חמש שנים, כשלירז עברה מתל אביב לצפון, ונחתה בישוב שלי – צורית. המעבר מתל אביב לחיים בגליל יכול להיות קצת קיצוני, ואין ספק שהקירבה אלי – ל"צפונית" ותיקה יותר – שעברה את אותו מסלול מתל אביב לצפון כמה שנים קודם לכן, הפכה את ההגירה הזו למרוככת יותר עבור לירז. הקירבה הזו של לגור באותו ישוב, היא בהחלט משהו שאנחנו מתגעגעות אליו.
בצל ערימת קופסאות האריזה הנערמת אצלי בבית וערבוביית הרגשות, יצאתי אתמול להתאוורר בלוקיישן המושלם – יריד החלומות של נתנאלה.

מחוזקת בנוכחות של שכנתי החדשה-ותיקה, נסענו לגמוע קצת אסקפיזם מתוק ומעוצב.

אז מהחום לא ממש הצלחנו להימלט, אבל הכל נשכח לנוכח כל היופי הזה.

מעבר לסירופ הכישרון המרוכז והנפלא שמעניקה לנו נתנאלה בכל פעם מחדש, אתמול היריד גם סיפק עבורי את הלוקיישן הנוח ביותר שיכולתי לבקש,להצטיידות קלילה לקראת מעבר הבית בסוף השבוע הקרוב.

וזה חלק מהשלל שחזרנו איתו. תיכף הכל יכנס לאריזות, ואפשר לקרוא למובילים.

מאחלת לכולנו שבוע נעים וקריר יותר. הרבה הצלחה במסיבות הסיום, במסיבות ההתחלות, במעברי הבתים, ובכלל.