כל הדרך מהגליל להוד השרון לא הפסיק לרדת גשם. זו הייתה הפעם הראשונה שבה ביקרנו בחלק הזה של הוד השרון, ופספוס אחד קטן בוויז לקח אותנו לבית של מירב בדרך הארוכה, זו שעוברת דרך רחובות קסומים עם בתים של פעם, עצי הדר שופעי פרי וריח של אחרי הגשם. לא יכלנו לבקש הקדמה טובה יותר ליום שלנו.
אנחנו נכנסות פנימה. יש אנשים שגורמים לך להרגיש בנוח לידם תוך חצי דקה, ומירב חביב לגמרי עונה על ההגדרה הזו: היא נעימה, נינוחה, מעניינת כל כך בתובנות שאספה לה שרצינו לגמוע כל מילה.

סיור קצר

הדבר הראשון שמבחינים בו כבר בכניסה הוא האי הענקי במטבח שמהווה את הלב הפועם של הבית וסביבו מתנהלים חיי היומיום של משפחת חביב. משטח הבוצ'ר החבוט והשרוט של האי, שעבר עיבוד מאסיבי של עבודת נגרות כדי להפוך לכזה, שבה את ליבנו בניגודיות שלו לארונות המטבח המעודנים.

דרך החלונות הענקיים בקומת הכניסה אפשר לראות את הגינה המטופחת של מירב ואת השדה הירוק שממשיך אותה. למרות החלונות הענקיים יש תחושה נעימה של פרטיות בבית.

בהמשך למטבח נמצאת פינת האוכל עם השולחן המסיבי שיוצר עבור מירב בהזמנה מיוחדת ופינת הישיבה שהיא בדיוק החלום הפרטי שלנו – פינת ישיבה צמודה לפינת אוכל, שנשאבים אליה לאחר סיום הארוחה.

נברשת הקריסטל שמעל פינת האוכל היא ירושה מהוריו של בן הזוג, חנן. הוריו של חנן עלו לארץ מגרמניה לאחר ששרדו את השואה, אך תהליך הקליטה שלהם בישראל לא צלח, והם החליטו לחזור לברלין. מירב ידעה שהשיפוץ והשחזור של הנברשת יהיו מורכבים מאוד, אך התעקשה לקחת על עצמה את האתגר, מתוך הערך הסנטימנטלי שטמון בנברשת. כששאלנו את מירב מהו הפריט האהוב עליה בבית, היה ברור למירב שזו הנברשת. מירב גם הביאה מבית הוריו של חנן את שני השרפרפים בסלון, וריפדה אותם מחדש בארץ.

אהבנו מאוד את השטיח המדהים בסלון שמתבלט מול הצבעוניות השקטה של הבית. השטיח הוא מוותיקי הפריטים בבית. מירב אומרת שזה הפריט היחיד שחנן, שלא נקשר בדרך כלל לפריטי עיצוב, לא היה מוכן לוותר עליו, כך ששטיח חדש לא היה אופציה. חנן, אנחנו לגמרי איתך בזה.

על שולחן העץ והברזל בסלון נמצאים באופן קבוע ספרי עיצוב ומגזינים שמירב אוהבת ושואבת מהם השראה.

בקומה העליונה נמצאים חדרי השינה של שני הבנים, יחידת ההורים וחדר העבודה של מירב. ביחידת ההורים ישנה תחושה חמימה וכפרית של חופשה בצימר. חוסר ההפרדה בין חדר הרחצה לחדר השינה, תקרת העץ, האמבט הענקי ובחירות הריהוט והאביזרים ללא ספק יוצרים את התחושה הנעימה הזו.

הבית של מירב תופס מקום משמעותי מאוד בחייה, כי מעבר להיותו המקום הבטוח, החם והאהוב שלה, הוא גם היווה את הטריגר לשינוי התעסוקתי שלה.

מי אני

מירב חביב, מעצבת פנים והום סטיילינג. נשואה לחנן, אמא למאיה (17), עידו (14) ואיתי (7)

בית

חיבור לדברים, לזיכרונות, לתחושות, לסיפורים קטנים, למסעות, לחוויות שעברנו בחיים. אוהבת לקום בבוקר, אפילו כשהבית מבולגן, ולהרגיש שזה שלי, שנעים לי בעיניים, אוהבת לארח בבית. אוהבת שאנשים אומרים לי שיש לי בית כיפי. זה אוסף של המון דברים קטנים שיוצרים מבחינתי בית עם סיפור מאחוריו, ואני מאוד מאמינה בסיפורים.

בחירות מקצועיות

יש לי תואר ראשון בחינוך ותואר שני במנהל עסקים. עבדתי במשך הרבה שנים בתחום ההדרכה בחברת הייטק גדולה ומובילה בתחומה. הייתי מאוד מרוצה מהקריירה שלי וממש לא הייתי במקום של לעשות שינוי. אהבתי את תנאי העבודה, האתגרים, האנשים שהקיפו אותי, את הנסיעות לחו"ל מטעם העבודה. בעצם המהפך הגדול בחיים שלי התחיל מזה שבנינו את הבית שלנו. לפני ארבע שנים, תוך כדי הבניה התחילו להיווצר סדקים בבחירה המקצועית שעשיתי. חנן ואני היינו במקום מבוסס בקריירות שלנו, וזה נתן לי איזו תחושת רוגע, שאפשר לקחת פסק זמן, לנוח, ולחשוב לאן פניי מועדות.

הייטק

היה לי ברור שלא אשאר בתחום הזה לנצח. משהו בעולם הזה, לפחות מבחינתי, מנתק אותך מהרגש. זו סביבה מאוד גברית, וההתנהלות בה היא מאוד עניינית. בהייטק הכסף מגדיר אותך – אם הרווחת אז כנראה שאתה טוב במה שאתה עושה. השכר, הבונוסים, היעדים – הם מה שמגדיר את ההצלחה שלך, ולא עד כמה אתה נהנה מהעשייה שלך. היה לי שם טוב מכל הבחינות, אבל לא ידעתי שיכול להיות לי הרבה יותר טוב במקום אחר.

חיזוקים

הבן הצעיר שלי נולד כשהייתי בת 40 ואני מאמינה שגם העובדה הזו גרמה לי לחשוב על הג'ינגול הבלתי נגמר שמלווה קריירה תובענית בהייטק. עמית גלאור, האדריכלית המדהימה שתכננה לנו את הבית, מאוד פרגנה ותמכה בתהליך שעברתי. התכנון המקורי היה שעמית תלווה אותנו עד שלב ההלבשה של הבית, אבל תוך כדי תנועה אני לקחתי פיקוד על החלק הזה, ועמית חיזקה אותי ונתנה לי את האישור שאני יכולה לעשות את זה. קיבלתי גם המון תמיכה מהחברות שלי שעודדו אותי לקחת שנת חופש מהעבודה, וכמובן גם מבן הזוג – שעזר לי מאוד בתהליך הרגשי של לנתק את תחושת הערך העצמי מהכסף.

מירב ההייטקיסטית

היא לא נעלמה. האנרגיות והדרייב המטורף עדיין כאן. כל הכלים שהכשירו אותי להיות מנהלת הדרכה בחברה מובילה, הם כלים שגורמים לי להצליח היום כמעצבת. להציב יעדים, להאמין בעצמי, לא לפחד, לשאוף גבוה. זה היה שלב חיוני בשבילי כדי להיות מעצבת טובה יותר.

הוד השרון

לאף אחד מאתנו אין שורשים בהוד השרון. אני גדלתי בבאר שבע ואחר כך באשדוד, חנן גדל בראשון לציון. חיינו תקופה ארוכה בארצות הברית, וכשהחלטנו שאנחנו חוזרים לארץ התלבטנו אם לחזור לת"א, שבה גרנו עד שעזבנו לחו"ל, או לאיזור השרון. משהו במרחבים, בירוק מסביב הזכיר לנו קצת את איזור הסיליקון ואלי שבו גרנו, וידענו שלילדים יהיה קל יותר להתחבר לכאן. האיזור הזה מושלם לגידול ילדים: החינוך ברמה גבוהה, האוכלוסייה מדהימה, המון ילדים מקסימים. החיסרון היחידי שאני מוצאת כאן זה הפקקים בבוקר. יש בי הרבה געגועים לתל אביב. מתגעגעת לרדת לבית הקפה השכונתי, לקפוץ לסופר ברגל. יום אחד נחזור לשם, אין ספק.

סגנון

מי שעוקב אחרי העבודות שלי יודע שאני מאוד "אולד-פאשן". אני מעצבת בסגנון שהוא מאוד "מירב חביב", יש לי כבר חותם עיצובי. אני מאמינה בבתים שהם לא טרנדיים, שיתאימו למי שגר בהם היום וגם בעוד 10 או 20 שנה. אני מאמינה בחומרים טבעיים. אבן, עץ מלא, בריקים מפירוק ולא סינטטיים. אוהבת את החומרים האמיתיים, המשתנים, הלא סטטיים. לאחרונה התחלתי להתלהב מאדריכלות מודרנית. אני לא יודעת אם הייתי מסוגלת לייצר שפה עיצובית כזו, אבל יש לי הרבה הערכה לסגנון הזה.

צבע

אני פחדנית צבעים מטורפת. הצבעים בבית שלי הם לא צבעים מרגשים. מה שעושה את זה מיוחד זה החיבורים ביניהם. הרבה לבן ושמנת, אבל ביניהם גם גוונים של חאקי ואפור. אני חושבת שעם כל תלאות היום וכל מה שקורה מסביב, בית צריך להיות המפלט השקט שלנו, ובעייני שימוש בצבעוניות חזקה מפר את השקט הזה. אני מוצאת הרבה השראה בשילובים שהטבע עושה. לאחרונה עיצבתי משרדי הייטק בסקאלת צבעים שהיא פחות אופיינית לי. עובדים שם אנשים צעירים, שנמצאים במקום 10 שעות ביום וצריכים צבעים שישמרו על שימחה ויצירתיות. זה אמנם צהוב, טורקיז וירוק -אבל מבחינתי זה שמים, עצים ושמש.

חלום עיצובי

הייתי שמחה לתכנן ולעצב גן ילדים. יש משהו אמיתי ומיידי בתגובה של ילדים. אני יכולה לדמיין אותם נכנסים לגן ביום הראשון, מלאים בהרגשה כזו של "וואו!", וזה משהו שמעצב מאוד אוהב – התגובה האותנטית הזו של לקוח שכיף לו והוא מאוד אוהב, וזה משהו שאצל ילדים יוצא הרבה יותר בקלות מאשר אצל מבוגרים. הייתי גם שמחה לעוד שיתופי פעולה עם אדריכלים, לתת את האינפוט שלי בהום סטיילינג.

השראה

שווקים, ספרים, כתבות. מנת אוכל יפה על צלחת יכולה לתת לי השראה. להסתובב בחנויות, לאו דווקא של עיצוב.
מבחינת אנשים – עמית גלאור היא לגמרי מוזה בשבילי. גם שירלי דן, שאני מאוד מתחברת אליה מהמקום של ההתייחסות הרגשית לבית, וכמובן – יונתן מונג'ק, שאצלו הכל תמיד נראה קצת בלגן בהתחלה, אבל מסתדר בסוף כל כך נכון. מאוד אוהבת גם את הבלוג home in style של רוני דליידה ואוהבת לשלב טקסטיל שלה בפרויקטים שלי.

קניות

יש לי חולשה לתיקים ויש לי אוסף תיקים מכובד. אוהבת מאוד את האקססוריז של אנתרופולג'י. למרות הצבעוניות והתעוזה שלהם, משהו בעיצוב שלהם יכול להתחבר לכל בית שאני מעצבת. אם הייתי יוצאת עכשיו ליום בזבוזים הייתי קונה כורסא לשיפוץ בשוק הפשפשים שתחליף את הספה ברחבה המשותפת בקומה העליונה, ועוד המון פיצ'יפקס קטנים וחמודים. בזבוזים אהובים מבחינתי זה קודם כל קניות לבית.

אקלקטיות

מילה סופר נדושה, אבל אני מרגישה שאני באמת בהארד קור של האקלקטיות. כשעוברים לבית חדש יש נטייה להיפרד מהכל וללכת לקנות חדש. בתור מעצבת הכי כיף להיכנס עם הלקוחות לחנויות ולקנות עבורם הכל חדש, אבל אני תמיד מבקשת מהלקוחות שלי שיראו לי קודם את הריהוט הישן שלהם ובודקת אם אפשר לשייף, לצבוע, לחדש -לעשות ממנו משהו אחר. אל תיפרדו מכל החפצים הישנים. אל תזרקו דברים של סבא וסבתא, מזכרות שהבאתם מחו"ל, דברים שנגעו בכם. כל הדברים האלה הם אוסף של מה שיוצר את הנשמה ואת הסיפור של הבית.

חלומות

לפני 3 שנים איחלתי לעצמי לקום כל בוקר ולהרגיש שכיף לי. אני מרגישה שבשנה האחרונה הוגשמו כל חלומותיי. הייתי שמחה לעוד פרויקטים מרגשים, עם לקוחות שסומכים עליי. הפרויקטים שבהם נתנו לי יד חופשית ולא היה מקובעים על איזה לוח השראה מפינטרסט – יצאו אישיים ומרגשים יותר. הייתי רוצה לעבוד עם אנשים שמרגישים שלמים ובטוחים עם עצמם, שיכולים לשחרר ולתת למעצב לעשות את העבודה שלו. אני לא חולמת לגדול ולהפוך למשרד. אני שואפת להישאר בוטיק עיצוב קטן, אישי. כמו הבתים שלי.

לקחנו הביתה

את השקט, הצניעות, הרגישות, והפתיחות של מירב. את האומץ לעזוב קריירה משגשגת בחברת הייטק מובילה בעקבות החוויה הראשונית של עיצוב הבית הפרטי שלה, והאמון בעצמה וביכולות שלה. את האמת העיצובית המגובשת של מירב והחותם העיצובי שסיגלה לעצמה בפרוייקטים שלה. מירב, היה לנו יום מושלם !

תודה גדולה לצלמת הנהדרת, אורית ארנון על הצילומים, התבונה והרגישות.
נשמח מאוד לקרוא תגובות שלכם על הביקור שלנו אצל מירב.
מזמינות אתכם ליצור איתנו קשר אם גם לכם יש בית מעניין, ותרצו לספר לנו את הסיפור של הבית ושלכם.