במהלך השנים סקרנו כאן הרבה בתים חדשים שנבנו על גבי מגרשים שלפני כן היו בהם בתים ישנים שנהרסו. סיפור הבית שלפנינו הוא מקרה שונה. הבית הישן שהיה בסכנת התמוטטות ממשית נרכש על ידי בני הזוג מתוך כוונתם לשפץ אותו באופן מסיבי, להרחיב ולתכנן את הקיים מחדש. כל זאת מתוך הרצון להותיר את הקסם והחן ההיסטורי של הבית, וגם מתוך המחשבה שבאופן הזה הבית המשופץ ייטמע בהרמוניה בסביבתו הטבעית.

האדריכל בועז שניר ממשרד האדריכלות בועז שניר אדריכלים משתף: זהו בית פרטי בגודל 185 מ"ר היושב בסמוך לחוף ימה של הרצליה. הוא בנוי משתי קומות על מגרש של 500 מ"ר. בבית בוצע שיפוץ מסיבי הכולל תוספות בנייה רבות. טרום השיפוץ הבית היה ישן ואינו ראוי למגורים, ובסכנת התמוטטות ממשית, עם קירות מתפוררים ותקרה רעועה. כשהמוכר העמיד אותו למכירה דינו היה כבית המיועד להריסה.

משרדנו היה אחראי על האדריכלות, עיצוב הפנים והתכנון, תוך כדי ביצוע תוספות בכל החללים והגדלה מסיבית של קומת הקרקע, הוספת ממ"ד, חדרי רחצה וגרם מדרגות שמוביל לעליית הגג החדשה. הגג הקיים הוחלף ובוצעו שינויים בחלוקות הפנים ובפתחים. בחוץ נוספו בריכת שחייה וחנייה מקורה.

בקשת בני הזוג הייתה ללטש את היהלום הגולמי – להפוך את המבנה הישן והמוזנח על פניו. נתבקשנו גם לעבוד עם הקיים מתוך הבנה שיש מאחורי המבנה סיפור והסטוריה, והרצון היה להותיר את הקסם והחן. בנוסף, חשוב היה לנו שהבית ייטמע בסביבתו הפסטורלית – לא עוד בית גרנדיוזי או קוביית בטון שמתנכרת לסביבתה הטבעית.

תהליך השיפוץ בוצע בקצב מהיר באופן יחסי וארך כשמונה חודשים, כולל יציקת הבטון ותוספות הבנייה. במסגרת התכנון החדש המבנה המקורי עבר מתיחת פנים של ממש והורחב. קיימת נטייה לתייג מיידית בתים ישנים כנכסים להריסה, ולצערי יותר מדי מתכננים לא רואים כיצד הם יכולים להשתלב ולתרום לקיים. הם מעדיפים ליצור יצירה מראשיתה ולא לתכנן תוספות על עבודה שביצעו אחרים – קל יותר לתכנן על דף חלק מאשר על דף מלא בחלקיקי פאזל מאתגרים.

אני חושב שבימינו חשיבה על אדריכלות ירוקה, זו הלוקחת בחשבון את המשמעויות של פסולת בניין ושמירה על ערכים היסטוריים ואדריכליים, צריכה להוות חלק משמעותי בתפיסת התכנון ובהחלטות שאנחנו מקבלים. בפן התכנוני תמיד אשאף לשמר את הקיים ולייצר תכנון שמושתת על הקשר בין המבנה לסביבתו הטבעית, ובשלב הבא אחשוב איך לשלב במכלול הקיים תכנון חדש. בשיפוץ של בית ישן או דירה ישנה, אנחנו נדרשים להסיר את השכבות שמונעות מאיתנו לראות שלפנינו יש אוצר גלום, ובעזרת חשיבה מחוץ לקופסה אפשר להפוך לנוצץ ומהוקצע.

אישיותם הקסומה של בעלי הנכס באה לידי ביטוי באופיו של הבית. קרבתם של בעלי הנכס לנושאים סביבתיים, ומערכת היחסים שבין הטבע לאדם, תרמה רבות לקשר התכנוני שנוצר בין הפנים לחוץ ובבחירת החומרים. כך למשל עץ הברוש העתיק שהוחלט שלא לכרות אותו ואשר ניצב בפינת המגרש, השפיע על קבלת ההחלטות באופן העמדת בריכת השחיה. כמו כן גם נושא ההנגשה היה חלק מפרוגרמת הצרכים והשפיע על תכנון מעברים נוחים ומרווחים בין חלקי הבית השונים, ותחושת זרימה שבין מעברי פנים-חוץ.

קורות העץ המסיביות של גג הרעפים הגלוי, קווי החלוקה של פרופילי האלומיניום בחלונות ובוויטרינות בבית – כל אלה מחזקים את התחושה הכפרית ואת הקשר בין הבית לטבע ולסביבתו. נוכחותה של בריכת השחייה, שממוקמת בחלקו הצפוני של המגרש, מורגשת גם בפנים הבית. היא תורמת בדרכה ליצירת תחושה של ריזורט אקזוטי או בית נופש ביעד פסטורלי כלשהו.

סגנון הבית הוא מיקס עיצובי המשלב בין השפעות מקומיות לאדריכלות אירופאית, והשפעות של עיצובים אמריקאיים. קשה להגדירו תחת סגנון מובהק ולפרשן אותו בתוך מסגרת מוגדרת; זהו בית אקלקטי ונועז מבחינה עיצובית, ושורה בו אווירת חופש. יש בו נגיעות הומוריסטיות רבות ושמחת חיים, והשלווה ניכרת בו וגם החום האנושי. זהו בית שגרים בו, לא בית שמתבוננים בו, בית חי, נושם ופועם בכל חלקיו שכל אחד מהם תרם ליצירת סביבת מגורים אינטימית ואישית.

אדריכלות ועיצוב פנים: בועז שניר אדריכלים
צילום: עוזי פורת
אדריכל אחראי: נמרוד זיידל
קונסטרוקציה: בוקי שניר
ניהול, תאום וביצוע: עידו שניר
סטיילינג לצילומים: מאיה שלג ואורנה מזור