באחד הימים היותר קרים של דצמבר האחרון, נפגשנו רונה, אורית ואני במושב גבע כרמל לבוקר יצירתי.
בגבע כרמל פגשנו הרבה מטעי בננות, שלווה פסטורלית של מושב וגם את עדי אסף.
עדי הזמינה אותנו לסדנת מקרמה אישית. ואחרי שחשפנו כאן את חיבתנו העמוקה לעניין, איך יכולנו לסרב להצעה שכולה זמן איכות עם אהובתנו אורית ארנון, פלוס בונוס מפתה של מקרמה שניצור בעצמנו?
אז מהקור המקפיא שבחוץ דילגנו לבית המתוק והחם של עדי, והעיניים מייד התמגנטו לשלל עבודות המקרמה והמיקרו-מקרמה של עדי. 
בתחילת הדרך עדי הכינה רק מתנות לקרובים לליבה והיום היא כבר מעוניינת להעביר את המתנה הזו הלאה בסדנאות שלה.
אבל זה דבר אחד להיות מוכשרת, ודבר אחר לגמרי להצליח ללמד אחרים את הטכניקה. בואו נאמר שחלקנו, נגיד אני, הגיע מצוייד היטב בחוסר ביטחון ביכולותיו לקשור משהו שהוא מעבר לשרוכי נעליים. אבל עדי הייתה סבלנית, נעימה ולגמרי קשובה לקושי של מי שנפגש עם האתגר הזה לראשונה.
עדי שאלה כל אחת מאיתנו מה נרצה להכין. רונה ואני בחרנו להכין קישוטי קיר, ואורית בחרה לעשות מתלה לעציץ לטובת חדר השינה המשתפץ שלה. אז בחרנו ענפים, חוטים וצבעים וניגשנו למלאכה.
עדי הדגימה לכל אחת את סוגי הקשירות שמתאימים לתוצאה הרצוייה.
ומשם המשכנו לבד בליווי צמוד של עדי. היא עברה ביננו, יישרה, תיקנה, עודדה והפיגה לאט לאט את החששות.
כן, למי שנפגש עם מקרמה בפעם הראשונה זה עשוי להיות קצת מאתגר, אבל עם הדרכה טובה – אין הרבה סיכוי לפספס.
לאט לאט ועם הרבה סבלנות המקרמה שלנו הפך למוחשי יותר והרגיש כמו הדבר האמיתי.
והנה התוצאה הסופית.
וכן, אני יודעת שלא התארגנתי על בגדים מתאימים למקרמה השחור שלי, אז הנה הוא גם כאן.
ואת התמונות האלה אורית שלחה לנו מהבית שלה אחרי שתלתה את מתלה העציץ שלה.
ברור שהתוצאה לא מושלמת ויש לנו עוד מה ללמוד ולשפר, אבל זה מקרמה שהוא לגמרי שלנו, וזה הכי שווה.
תודה לעדי המקסימה על ההזמנה שהגיעה אלינו בדיוק בזמן, כי יכול להיות שהעיסוק במלאכת יד בעצם היה חסר לנו יותר ממה שחשבנו.