המעצבת מיכל מטלון מתגוררת עם משפחתה בישוב נופית בבית שתכננה בעצמה עוד לפני שעסקה בעיצוב פנים. תהליך התכנון והבנייה ארך שנתיים, ומייד בסיומו עברה המשפחה לרילוקיישן. רק כשחזרו לארץ אחרי 7 שנים בארה"ב, עברו לראשונה להתגורר בביתם החדש.

מיכל: הבית שלנו ממוקם בישוב הקהילתי נופית, על גבעה עם נוף מרהיב לכיוון מפרץ חיפה. לפני כעשרים שנים, כשהגענו לכאן לראשונה, התאהבנו בעיקר בנוף המהפנט, הפסטורליות והשקט. בדיוק סיימנו ללמוד בטכניון וחיפשנו מקום משלנו אחרי כל הדירות השכורות שעברנו. ידענו שאנחנו מעדיפים מגרש שנוכל לבנות עליו את ביתנו.

בבית שלנו מתגוררים: יובל – בן זוגי, עובד באיביי-ישראל ומנגן עם הלהקה שלו במרתף, שחר – תלמידת י"ב, אוהבת בעיקר לשיר ולנגן, רומי – בכיתה ט', אוהבת לרקוד ולגלוש, ברק – בכתה ה' – בנבחרת הוקי גלגליות, אוהב לנגן על תופים וסקסופון. ביחד אנחנו הכי אוהבים לטייל בארץ ובחו"ל ומשתדלים לשלב ספורט בטיולים כמה שאפשר.

בניית הבית שלנו ארכה כשנתיים. תכננתי את הבית לבד, כאשר עדיין לא היו לי כל הכלים. הרבה לפני שלמדתי עיצוב פנים. ידעתי בדיוק מה אני רוצה ונעזרתי באדריכל רק עבור ההגשה. וכשסיימנו קיבלנו הצעה שהיה קשה לסרב לה – נשלחנו לרילוקיישן לארה"ב מטעם העבודה של יובל. נשארנו שם 7 שנים וכשחזרנו לארץ, מבוגרים יותר ועם 3 ילדים, זו היתה למעשה הפעם הראשונה שגרנו בבית. לאחר כ-3 שנים בבית שלנו, החלטנו לשפץ אותו ולהתאים אותו לצרכים שלנו שהשתנו מאז שנבנה. אני כבר בינתיים עברתי הסבה ממהנדסת בהיי-טק לעיצוב פנים, כך שזה היה בזמנו אחד הפרויקטים הגדולים הראשונים שלי.

החלטנו בזמן השיפוץ להתגורר בבית ולבצע אותו באופן הדרגתי- וכך גרנו בקומה השניה כשהקומה הראשונה שופצה. זה היה לא קל. אבל זה היה לי חשוב כדי לשלוט ולפקח על מהלך השיפוץ.

הכי מאתגר בתהליך היה לצאת מהקופסא ולהסתכל על ההרגלים היומיומיים שלנו במבט אובייקטיבי כפי שאני מתנהלת עם הלקוחות שלי. כאשר אתה עובר את התהליך בעצמך זה כמו להיות הפסיכולוג של עצמך.

חשובה לי מאד ההתייחסות לסביבה, טופוגרפיה, נוף וכיווני אויר. אני מתייחסת לחוץ כאל עוד איזור ציבורי של הבית, כלומר סלון ופינת אוכל נוספים. מבחינתי זה דורש תכנון ועיצוב בדיוק כמו הפנים. הגינה היא למעשה חדר רק עם הבדל אחד: התקרה היא אינסופית. ולכן חייבת להיות התייחסות לתכנון מיקומים,  מעברים, חשמל ונגרות. בנוסף על הנדבך הטכני בסוף יש גם הלבשה. כמו שבסוף הפרויקט אלך עם הלקוחות לבחור וילונות וטקסטיל לבית, כך בגינה נשב עם גנן מקצועי ונבחר צמחייה מתאימה לכל אזור.
בגלל שאני מאד מתחברת לנוף, ניסיתי לייצר חוויה של חלל שהחוץ נכנס לתוכו. כשאני רואה את המרחב הפתוח של הנוף זה משרה עלי רוגע ומאפשר לי לשכוח מעט את העולם שבחוץ.

פתחתי לגמרי את החלל הציבורי כדי לייצר קשר עין בין מי שעובד במטבח לאורחים בסלון. ניסיתי לייצר מרחב מואר ומרווח על ידי הורדת קירות מיותרים והגדלת המפתחים. בסופו של דבר המטבח הוא לב הבית. למרות הטרנד של איים במטבח,העדפתי שהישיבה תהיה נמוכה ונעימה. חשובה לי מאד ארוחת הערב המשפחתית ובישיבה נוחה ונמוכה יש יותר סיכוי שהיא תהיה ארוכה ונדבר על חוויות היום שהיה. בישיבה בבר יש תחושה יותר אגבית של לחטוף משהו ולהמשיך לעיסוקים שלנו. היום, כשבאים אורחים וחברים הם תמיד מתמקמים בשולחן במטבח. וכך גם הלקוחות שלי.
במטבח השתמשתי בנירוסטה כמשטח העבודה. זה משטח שנבנה בהתאם לתכנית שלי בחברת BARAZZA. אני מאד אוהבת אותו כי זו יציקה אחת עם הכיור והכיריים, ללא חיבורים .
בבחירת החומרים היה חשוב לי לייצר מראה חם ונעים אבל יחד עם זאת רציתי לשלב ניקיון צורני וניגודים מעניינים של קור וחום. אני מרבה להשתמש בחומרים חמים וקרים מהטבע, על מנת לייצר שילוב הרמוני בין נקיון עיצובי קר ומארג ביתי חמים ועוטף.

אני מאד אוהבת את שידות הכלים לאירוח – בתקופה שבה עבדתי בהיי טק הייתי יוצרת כלים מקרמיקה. השידות האלה משמשות לי לאחסון נוח ויפה של הכלים שלי.

הרבה מהריהוט שלנו הגיע איתנו מהתקופה שגרנו בארה"ב. הרוב נקנה בחנויות כמו Crate and Barrel, Pottery Barn. חלק גדול מהריהוט שופץ ונצבע, חלק נבנה לבד. יובל בנה בעצמו את הספה בפינת משפחה, ובמרתף את הבמה, הבר והמטבחון.

קשה לי, אז וגם היום, שאופנות משתנות ונמאסות עלי מהר. מאחר ואני חשופה להרבה לעיצובים וטרנדים, הסגנון שלי משתנה כל הזמן. החיבור שלי לצבע, למשל, מאד מושפע מהתקופה בחיי שבה אני נמצאת. באופן כללי, אני מאמינה שהזהות העיצובית שלי נבנית כל הזמן תוך כדי תנועה. כל יום אני לומדת משהו חדש – חומר חדש וגם אוהבת דברים חדשים וכך גם זונחת אהבות ישנות.

אין לי הרבה סנטימנטים לאופנות משתנות. מה שחשוב בעיני זה לשמור על ההרמוניה ועל קו עיצובי קלאסי שיהיה נכון גם בעוד עשור. אני יוצרת את זה בכך שאת הצבע והטרנדים אני מיישמת בחומרים שניתן להחליף בקלות כמו טקסטיל או טפטים.

האתגר הוא להפוך את החולשות שבחלל לנקודות חוזק בעיצוב. כך גם אצלי, השארתי את החלל עירום מקירות והעמודים שהיו האילוצים שלי הפכו ליתרונות בחלל – הם הכתיבו לי את מיקום הארונות הגבוהים במטבח והכניסה ההדרגתית אל הבית כמעין משפך הפוך כאשר בקצה שדה הראייה נראית הבריכה כנקודת מיקוד בחלל.

משיקולי תקציב, השיפוץ בכל חלקי הבית נעשה באופן הדרגתי עד שהגענו למצב שבו היום הוא משרת אותנו לפי הצרכים הנוכחיים שלנו. אני חושבת שלהשקיע בתכנון ועיצוב החללים הציבוריים הייצוגיים בלבד זו טעות נפוצה.
אנחנו מבלים זמן לא מבוטל בחדר השינה – למעשה כשליש מהחיים. כשאנו מתכננים ומעצבים חדר זה, אנחנו מכבדים את עצמנו. על אותו משקל, חדר רחצה מתוכנן היטב יחדש את האנרגיות ותחושת החיות שלנו.
כל החללים בבית חשובים. תכנון ועיצוב נכון הם דרך חיים, לא מותרות.