ריקי עצמון עוסקת באדריכלות ועיצוב פנים ומתגוררת עם משפחתה במושב המקסים שבי ציון. הבית הוא הראשון שתוכנן על ידי ריקי בתחילת דרכה כעצמאית והוא מעוצב כפשוט וקריא מתוך תמצית התפיסה העיצובית של ריקי, שמאמינה שתכנון פשוט מוביל להתנהלות נעימה בבית.

ריקי: הבית תוכנן בהרחבה הראשונה של שבי ציון. שנים קודם לכן גרנו במושב מול הרפת (שהיתה אז…), בבית מושב טיפוסי קטן עם מרפסת קידמית, פעילה רוב ימות השנה. כשהתחלתי לתכנן את הבית שלנו ידעתי שאני רוצה לשמור על קנה מידה קטן, כזה שמתאים לאופי המשפחה שלנו, לצרכים ולהתפיסה שלנו כמשפחה.
בבית שלנו גרים: שחר שותפי וחברי, התמיכה הנפשית, הטכנית וגם העיצובית (אך בעצם הוא מהנדס מחשבים). גיא בני הבכור, 15, בעל מיליון התחביבים, למזלי בין היתר גם מצלם מדהים ומעצב בעזרת מחשב. יעל בתי, 13, חובבת מים על כל צורותיהם. בריכה, ים, ממטרות או שלוליות. חיבור מושלם למגורינו בקרבת הים. יותם הצעיר שבחבורה, 8, הרפתקן, פעלולן ותפסן. מתנייד בגלגולים, קפיצות ודילוגים.

מגיל צעיר מאוד אני יוצרת, מתכננת ומעצבת (וגם מבשלת) עבור הסביבה והאנשים שבקירבתי. אולי חלק מזה קשור להשפעות של אבא שלי שהוא נגר יצירתי, והיה מלקט כל פיסת רהיט או עץ שמצא, והיה עושה בהם שימוש חוזר.

אני אוהבת מאוד חומרים שיודעים להתיישן. המטבח גם הוא מאופיין בכך. התכנון מאוד "נקי" ומודרני. שמונה מטר אורך של עץ אלון טבעי עם ידיות מחורצות.

מבנה הבית הוא כצורת קובייה, ולמעשה זהו הקונספט המרכזי של הבית. המעטפת – הקוביה, היא פשוטה ועם אמירה צנועה. נכנסים באופן אינטימי והדרגתי לחצר פנימית. הבית נגלה ו"נפתח" כבר בחצר הפנימית, משם נכנסים לאזור הציבורי, ומשם בהדרגה לאזור הפרטי. גם בבתים בקנה מידה קטן אני מאוד אוהבת ליצור הדרגתיות בכניסה.

קונספט הקוביה המלווה את אדריכלות הבית מתבטא כמובן גם בעיצוב הפנים שלו. הריצוף חתוך לריבועים, בין המטבח לכניסה מחיצה בצורת קוביה, פתחי הבית והנישות כולם מתוכננים בגריד של ריבועים וכך גם המדרגה שבמרכז הבית.
רציתי ליצור הפרדה מינימלית בין האזור הפרטי לציבורי. עשיתי זאת על ידי מדרגה שהיא לא "סתם מדרגה". היא קוביה מרחפת, מעין רהיט כחלק מהסלון, ומחופה באריחים שפורקו מבית בבלגיה.

אני מאוד אוהבת שהבית שלי, ובכלל התכנונים שלי, משלבים פרטים חדשים וישנים. פריטי יד שניה, פרטי מעצבים או פרטים מייצור המוני, להם אני מוסיפה לפעמים טוויסט אישי. גם דלת הכניסה לבית שלי היא דלת שפורקה מבית במרוקו. רכשתי אותה טרם קדחנו את יסודות הבית. הדלת במצבה המקורי היתה בעלת שתי כנפיים מיניאטוריות עם פיתוח וגילופים בחלקה העליון. מיד התאהבתי בה. כולם מסביב היו סקפטיים. זה היה עוד בשנים בהן לא היה מקובל להשתמש בדלתות מפירוק. בחרתי להשאיר את הדלת עם שכבות הצבע המקוריות, הסדקים והחריצים שבה.

הגינה והחיבור בין הבית לחוץ עובר כחוט מקשר בכל הפרויקטים שלי, ובבית שלי בפרט. הכניסה מבחוץ עוברת דרך חצר פנימית ירוקה ופורחת. שם גם דלת הכניסה הראשית לבית, כאשר מייד עם פתיחתה נגלה שוב החוץ.
סביב החצר הפנימית חלונות, ונוצר קשר עין בין כל משתמשי הבית. מי שבמטבח יכול לראות דרך החצר הפנימית את מי שבפינת המשפחה ובחדרים, ומעבר לצידו השני של הבית.

היתה לנו מגבלת תקציב מאוד ברורה אשר הובילה ליצירה עצמאית שלנו. הרבה פריטים נאספו או עברו שיפוץ שלנו והרבה מפרטי הנגרות נבנו בעזרתו של אבא שלי.

ציורי הילדים ממוסגרים ויפים בעיניי עד היום. מדף מקרש בניין מכיל אוסף כלי קרמיקה, וסלים שקלעתי או אספתי פזורים ברחבי הבית. יש לי חולשה לקרמיקה ולכל מה שקלוע. מכל טיולי בעולם אני אוספת סלים וכלי קרמיקה. שילוב הפריטים בבית שלי מאוד אופייני לי. גם אני יכולה ללבוש חולצת וינטאג', נעליים פשוטות, תיק מעצבים ושרשרת מעשי ידי, והכל משתלב בהרמוניה.
הצבעוניות בחלל הבית מאופיינת בצבעוניות טבעית, מונוכרומטית, חומרים אורגניים והמון מהטבע, ממש כמו אוסף התמונות באינסטגרם שלי. כשתכננתי את הבית היו לי אבני דרך ברורים מאוד, שבדיעבד עם השנים אני רואה שהם מלווים אותי ומופיעים בכל התכנונים שלי. גם אם הם באים לידי ביטוי בבית בסגנון מודרני, פרובנס, שאבי-שיק או כל סגנון אחר.

אני אוהבת לחשוב מחוץ לקופסה ולעשות שימוש בפרט מסויים לצורך אחר. אני מגדירה את הבית שלי, וגם קצת את עצמי כפיוז'ן. התכנון מאוד נקי, פשוט ושלם, והוא משלב בחירת חומרים של רצפת אבן גלילית צהובה שנקראת גם "אבן עצמון" (כמה אירוני…), ריצפת עץ, דלת ממרוקו, משרביה מהודו ומדרגה עם מרצפות מבלגיה.