במהלך עבודתה נחשפת מעצבת הפנים שני סלע לעומס ויזואלי גדול, ולכן כאשר ביצעה את הבחירות עבור ביתה הפרטי ביקשה שני לעצמה שקט באמצעות שמירה על צבעוניות רגועה וחומרים טבעיים.  

המעצבת שני סלע משתפת בתהליך: בבית שלנו גרים יובל-בעלי, אני ביחד עם ארבעת ילדינו: אמיתי (16), בועז (13), ענבר(9) ותמרה(4). כשהגענו לשכונה, בשנת 2010, עדיין היו כאן רק כרמים ושדות אינסופיים. עמדנו על גבעה באמצע השדה וליובל ולי היה ברור שמצאנו בית. הבית יושב בקצה השכונה ופונה לשדות ולנוף הפתוח, ומוקף בשטחים ציבוריים פתוחים. גודל הבית כ-200 מ"ר במפלס אחד. כשנכנסנו לבית היינו עם שני ילדים ובנינו בית של כ-140 מ"ר עם תכנון לתוספת עתידית. עם השנים נוספו ילדים והבית גדל בהתאם.

בתהליך התכנון היו מספר קווים מנחים שבזמנו היו לי מאוד ברורים וגם כיום מרגישים לי נכונים: הראשון היה הרצון בחלל ציבורי גדול, גם אם זה בא על חשבון גודל החדרים, וזאת מתוך ההבנה המשפחתית שבסופו של דבר אנו חיים ומבלים את רוב זמננו באזור הציבורי. יחד עם זאת, היה לי חשוב בתוך החלל הציבורי הגדול לשמור על אינטימיות בסלון. אנחנו מבלים בסלון הרבה, קוראים ספרים, דבוקים לקמין בחורף, רובצים ופשוט נמצאים יחד. האינטימיות הזו התקבלה בזכות תכנון סוג של "אי" במרכז החלל הציבורי שמהווה את מבואת הכניסה ותוחם את פינת המשפחה. 

גובה התקרה בבית הוא 3.5 מטר – מזכרת שיובל ואני הענקנו לעצמנו מהשנים שלנו כסטודנטים בדירות שכורות בירושלים. היה לי חשוב גם לחבר בין פנים לחוץ ולחצר הגדולה שמקיפה את הבית. מכל מקום בבית יש זויות ראייה שונות לחצר ולשדות.
בחירת ההעמדה של הספות בסלון מופנית לכיוון החצר ומקיימת דו-שיח עם ספסל העץ בחזית שמול הספה. הספסל מהווה פינת רביצה אינטימית ושקטה עם מבט אל החצר.

הסלון מורכב מאוסף אקלקטי של פריטים מתקופות שונות בצבעוניות מונוכרומטית: ספה גדולה מטולמנ'ס, כסא נדנדה ישן, גוף תאורה שחור מסוהו בחיפה, שטיח באפור שקט מצמר שטיחים. על הקיר המרכזי בסלון תלויה עבודת אומנות גדולה שיצרה אמא שלי, האומנית יעל ברלב. 

עם הכניסה לחלל הציבורי נחשפת חווית פינת האוכל, המטבח והמבט הפתוח לחצר. שילוב כל האלמנטים בחומריותם השונה ובקומפוזיציה של העמדת הרהיטים יצרה את התמהיל המושלם לאיזון בחלל הציבורי.

מבואת הכניסה תוכננה כמעין אי במרכז החלל הציבורי ומאובזרת ברהיט מרגלי מכונת תפירה עתיקה שהיתה שייכת לסבא שלי, ובשילוב עם עבודת אמנות שיצרה אמא שלי ובה ציטוט מתוך הספר "יונה ונער" של מאיר שלו. המטרה היתה, בדיוק כמו בכיתוב של מאיר שלו, לתת הקדמה לנכנסים לבית ולשתף בחווית השילוב של אוסף הפריטים והחומרים השונים בבית. קיר המשרביות מהווה הצצה לפינת המשפחה ומשתלב בקומפוזיציה במעבר לחלל המגורים. 

הצבע הכהה שנבחר עבור הקיר הזה מדגיש את הפריטים שעליו ומחבר אותם יחד בשונות שלהם: ארון עתיק משוק הפשפשים, שידת מגירות במראה תעשייתי ופריטים מחומרים טבעיים שמונחים על השידה ולידה. 

שולחן פינת האוכל וגופי התאורה מעליו נבחרו מהעולם התעשייתי ומשתלבים יחד עם העכשוויות שבכסאות הלבנים של המותג האיטלקי Pedrali מטולמנ'ס. כוננית העץ שהיתה של סבתא שלי שופצה וקיבלה מקום מרכזי בפינת האוכל ומשמשת לחשיפת פריטים משפחתיים ואוספי אומנות. גופי התאורה שעל הקיר מדגישים את מיקומה המרכזי.

בכל אחר צהריים אני אוהבת לשתות את הקפה שלי על שולחן הנגרים שמשמש כדלפק במטבח. השולחן הזה שימש לאורך השנים משפחה שעסקה ביודאיקה, מה שהתחבר לי עם המקצוע המקורי של אמא שלי כצורפת. עד היום נופלים ממנו מדי פעם מבין החריצים חלקי זהב קטנים שנשארו מימי היודיאקה הזוהרים שלו.

המטבח תוכנן בפינת הבית כך ששתי חזיתות החצר זוכות "להכנס" דרך החלונות ולהאיר את החלל בהרבה אור טבעי. משטח אפור בהיר מבדיל בין חזיתות המטבח הלבנות לבין חיפוי הקיר הלבן.

פינת המשפחה היא האתנחתא בין כל חללי הבית. המעבר בין החלל הציבורי לחלל הפרטי איפשר מקום ביתי וחמים שמורכב מחומרים טבעיים כמו ספת הבמבוק והוא מקשר את בחירת החומרים בבית כולו.

ישנה הפרדה ברורה בין חדרי הילדים לחדר השינה של ההורים. אחרי ההרחבה של הבית נוצר ממש אגף ילדים הכולל את את החדרים ואזור מרכזי בין החדרים שמשנה את אופיו לפי הצרכים: עבודה, יצירה, משחק וחדר הרחצה.  

חדר השינה של ההורים מאופיין בצבעוניות שקטה עם נגיעות של ורוד עדין. ליד המיטה גזע עץ גדול שיובל הכין ממנו שידת צד להנחת הספרים ועליו תמונה עם מילים מתוך שיר אהוב של לאה גולדברג. 

בין חדרי הילדים תוכנן חלל מרכזי ובו  מקום המשמש ליצירה, עבודה ומשחק.

דלתות חדרי הילדים וחדר הרחצה שלהם נצבעו בתכלת ומדגישים את השוני בין אגף הילדים לבין שאר הבית.

בחדר של בועז תוכנן שולחן עץ גדול ליצירה, ונבנה כחלק מנישת החלון הגדול המאפשר מרחב פתוח ומשקיף אל החצר האחורית.

אמיתי הן ה-16 מתאמן ומשחק כדורסל באופן מקצועי ומתעסק הרבה בספורט. הנישה ליד המיטה שלו נוצרה כתוצאה מסגירת חלון ישן ונתנה מסגרת ומקום לפריטים האישיים שקשורים בעיסוקיו.

גם חדרם המשותף של ענבר ותמרה (בן 9 ובת 4) שומר על השימוש בחומרים טבעיים -עץ, קש, ברזל. כל ילד קיבל את הפינה שלו עם הפריטים הקשורים אליו, יחד עם שמירה על האחידות העיצובית. מעל אחת המיטות יצרנו מובייל מענף עץ, יחד עם מטוסי נייר שיצרנו מדפי הדפסים ייחודיים.

במהלך עבודתי אני מתכננת את השקט העיצובי ודואגת שיהיה איזון נכון בכל הפרטים בכל פרוייקט. כמו בכל פרוייקט, גם בביתי הפרטי היה חשוב לי שהבית יהיה מדוייק לנו, לאנרגיה שלנו, לסגנון, לצבעוניות. כל האוספים המיוחדים שלי, רהיטים עם היסטוריה והאמנות שנוצרה בידי בני הבית, הם אלו שנותנים לי את ההרגשה של בית. היה חשוב לי לשמור על קלאסיות בפריטים ולבחור פריטים על-זמניים. במובן הזה אני פחות מתחברת לטרנדים חולפים.  

עיצוב: שני סלע
צילום: אורית ארנון