החללים הסגורים והמופרדים בבית בהוד השרון נפתחו בעקבות תהליך שאיפשר זרימה ותחושת מרחב טובה יותר. על מראה שני עמודי הבטון שנשארו כתזכורת לתהליך הזה לא הייתה הסכמה מיידית, אך כיום דווקא המראה הגולמי שלהם הוא זה שתורם מאוד ביצירת הייחודיות המחוספסת בחלל הציבורי.

המעצבת רוני שני פלדשטיין משתפת: בבית בהוד השרון מתגוררים שבית ואופיר ושלושת בנותיהן המתבגרות: ליהי (19), מיה (17), עלמה (14) וכלבה אחת שלא ממש מודעת לזה שהיא כלבה – שילה. המשפחה מתגוררת בבית מזה 15 שנים. אופיר- מפיק ראשי של יס, שבית – מנחת קבוצות לאורח חיים בריא ומעבירה סדנאות בישול. זהו בית פרטי בגודל 180 מ"ר, שתי קומות, שבעה חדרים.

את הדיירת הכרתי בכנס ותוך שניה שבתה את ליבי. היא סיפרה לי שהיא חולמת כבר שנים לשפץ את הבית וכל פעם דוחה את זה בגלל משהו אחר. בין הכנס לשיחת הטלפון הראשונית עברו מספר חודשים ובכל זאת מייד כששמעתי אותה מעבר לקו ידעתי מי המתקשרת. קבענו להפגש אצלה לקפה, ומאוד אהבתי את האווירה בבית, אבל החללים היו סגורים ומופרדים זה מזה. הרגשתי שאני יכולה לחולל בו מהפך אמיתי – בעיקר באזור המטבח, שהיה קטן וצנוע יחסית למישהי שרוצה להעביר סדנאות בישול.

את התהליך התחלנו בהערכת תקציב ראשונית של 300 אלף ש"ח והמטרה הייתה ליצור סדר עדיפויות בו נגדיר מה הכי נחוץ ודורש את ההשקעה הכספית. החלטנו להתחיל ולהתרכז בחלל הציבורי בקומת הקרקע- להגדיל את המטבח ולתכנן מטבח פרקטי, נעים ומזמין, עם מספר רב של מקומות ישיבה על מנת ששבית תוכל להעביר שם סדנאות בישול.
לאחר פגישות בחברות מטבחים ואצל נגרים שונים החלטנו ללכת על חברת לוגת. בנוסף, בחרנו בשיש מקולקצית הבטון החדשה של אבן קיסר ושילבנו כיור מובנה.

עוד שינוי מהותי שביצענו היה בסלון. במקומו הקודם הסלון היה ממש קטן ונחבא מדלת הכניסה, אז החלטנו לשנות את מיקום הסלון, וכמובן לפתוח את כל הקירות שחסמו את המעברים בין החללים השונים.

לאחר גיבוש תכנית ההעמדה הסופית והתכניות לביצוע יצאנו לדרך. התחלנו את תהליך השיפוץ עם שתי החלטות נועזות של הדיירים – האחת להגדיל את התקציב מתוך הרצון להחליף גם את החלונות הישנים באלומיניום מודרני וחדש, וההחלטה השניה והנועזת אף יותר הייתה להחליט לגור בבית בזמן השיפוץ. הם התמקמו בקומה העליונה, אילתרו להם מטבח זמני והקבלן אפילו סגר להם דלת כניסה זמנית רק לקומה העליונה כדי שירגישו שיש להם מעט פרטיות בשעות העבודה של הצוות וכמובן בטחון בלילה.

הדבר הראשון שרציתי לעשות זה לפתוח את הבית כמה שיותר, להרחיב את החללים ולהכניס יותר אור ואוויר. היו מספר דברים ששימרנו כמו רצפת האבן המקורית של הבית ושני גופי תאורה מדהימים מפליז. הסגנון של הבית הוא כפרי עם נגיעות תעשייתיות וחומרים טבעיים. בתהליך העבודה היה לי חשוב ללכת עם האמת של החומר עד הסוף – כמו עמודי הבטון החשופים, שבהתחלה היו המון הסתייגויות לגביהם והיום הם פשוט חלק בלתי נפרד מהמראה הייחודי של הבית. למזלי שבית זרמה עם רוב השגעונות שלי ואני כמובן זרמתי עם שלה.
כשראינו את ספת העור החומה בפיק אפ התלהבנו. היא עמדה בפינה בחנות ואלמנט הפליז שחובק אותה היה מוסתר, ואז כשראינו אותו כבר התאהבנו לגמרי. בגלל שרואים את הגב של הספה, היה חשוב לי שהיא תהיה יפה גם מאחור.

כורסאות הוינטג' היו קיימות בבית לפני השיפוץ, והעברנו אותם מהפך סקנדינבי מרגש. הלכנו לרפד המדהים – מאיר הרפד מהוד השרון וזו הייתה חוויה ממש מרגשת. מאיר מגדל עצי פירות מיוחדים מכל העולם והוא נתן לנו לטעום דברים שלא הכרנו. אמרנו לו שלסדנא הראשונה ששבית תעשה אצלה בבית אנחנו נזמין אותו להסביר לכולן על הפירות הנדירים.

כשמצאנו את שידת הברזל השחורה מפיק אפ החלטנו להקליל מעט את האווירה עם שידה נמוכה, מדף ועציצים (במקור בכלל חיפשנו ויטרינה גדולה למסדרון מאחורי האי). השידה הזו גם מכילה אחסון רב.

מפאת התקציב, החלטנו למקם בתחתית רשימת העדיפויות את חדרי השינה. התייחסנו  אליהם בעצם כתהליך הום סטיילינג בלבד, והלבשנו אותם בצבע, פרקט, ריהוט ואקססוריז, תוך תשומת לב לכך שלכל אחת מהבנות יהיו את האלמנטים המתאימים לה בחדר שלה.

יום קניות שבחיים לא אשכח הוא יום הקניות שהוקדש לעיצוב החדרים של הבנות – הן כל כך מיוחדות ושונות גם בטעם וגם בגישה והיה מעניין מאוד לגבש לכל אחת את הסגנון המתאים לה.

תהליך השיפוץ עבר ממש בטוב ולא עם הרבה הפתעות בשטח. בזמן שהפועלים שברו את הבית אנחנו כבר היינו במספר חברות מטבחים ונגרים. ברוב ימי הקניות רק שבית ואני הסתובבנו ולדברים כמו השיש והספה אופיר הצטרף אלינו.
ידענו מראש שאנחנו רוצות שהחומרים יתבטאו באופן אמיתי ובגלל זה חשפנו את עמודי הבטון והשארנו את רצפת האבן והצבעוניות התגבשה לאט לאט סביב הפלטה הראשונית הזאת. לעומת זאת בחדרי השינה הצבע היה האלמנט המוביל בתהליך העיצוב. קודם בחרנו גוון ואחר כך השלמנו את התהליך עם הריהוט והאקססוריז.

הפרוייקט הזה לימד אותי שצריך לזרום עם השינויים, להמציא פתרונות טכניים יצירתיים בשטח ולהמשיך את התהליך עם חיוך.
הכי מרגש היה פשוט לראות את ההתנהלות של המשפחה בבית. הם חיו בבית בזמן השיפוץ וזה ממש לא מובן מאליו. משהו במשפחה הזאת פשוט קסום ומרגש. לראות אותם מסתדרים יחד למרות כל הבלגן, מייצרים להם מטבח זמני בקומה העליונה ופשוט חיים בטוב למרות הכל. זה מראה את האיחוד של המשפחה ואת החיבור ביניהם.

עיצוב: רוני שני פלדשטיין
צילום: אורית ארנון