המעצבת קרן לבני רוזנצוויג עיצבה את ביתה הפרטי כחלק מפרוייקט גמר בסדנה של גילי אונגר לעיצוב והלבשת הבית. בפרוייקט התמודדה עם אתגרים של תקציב לא גדול, תקרות בגבהים לא אחידים וחוסר יכולת לשנות את מבנה הבית בשל היותו שכור. וכמו תמיד, דווקא האילוצים הם אלה שגורמים לנו להיות יצירתיים יותר באמצעות פתרונות עיצוביים.
המעצבת קרן לבני רוזנצווייג משתפת בתהליך: אני גרה בבית בעין חרוד איחוד ביחד עם בן זוגי – שלומי, הילדים עמרי (6.5), מעין (4.5), רון (שנה) והכלבה שלנו – ורד. עבדתי בעבר עם מתמודדי נפש ובניהול והדרכה בתחום החינוך ובשנה האחרונה החלטתי להפוך אהבה למקצוע ולמדתי עיצוב והלבשת הבית אצל גילי אונגר. עברנו לבית באוקטובר האחרון, ותהליך העיצוב החל כ-3  שבועות לפני הכניסה לבית ותוך כדי המגורים בו. זהו בית קרקע, 93 מ"ר עם שני חדרי שינה (אחד מהם ממ"ד), שני חדרי רחצה וחדר שירות קטן. גג הבית בנוי כמשולש ויוצר תקרות בגבהים שונים בכל חלל בבית.

במסגרת הלימודים בסדנה של גילי אונגר לעיצוב והלבשת הבית, התבקשנו לעצב ולהלביש חלל לבחירתנו. מכיוון שבדיוק עמדנו לעבור דירה, החלטתי לעצב את הבית החדש שלנו.
5.5 שנים מאז חזרנו לקיבוץ, לגדל את ילדינו, זוהי הדירה השלישית שאנחנו עוברים אליה וזהו עדיין לא בית הקבע שלנו. עין חרוד איחוד הוא קיבוץ שיתופי, וככזה אנחנו כפופים לתקנונים וחוקי הקיבוץ (אסור לשבור קירות/לשנות את מבנה הבית, להחליף חיפויים, צביעה באישור בלבד וכדומה). הבית נבנה במקור לזוג מבוגר וחלוקת החדרים נעשתה בהתאם. בנוסף, בחירות הנגרות, החיפויים, הרצפה היו לא מעודכנים והיוו אתגר רציני. בין כל אלה הייתי צריכה להתנהל ולהוציא את המיטב. התקציב שעמד לרשותי היה 20,000 ש"ח.

בתהליך העיצוב היה לי חשוב למצוא פריטים ייחודיים שלא רואים בכל מקום. הרגשתי כמו אוצרת אמנות שבוחרת בקפידה כל יצירת אמנות שהכנסתי לחלל, כך גם עם שאר הפריטים והרהיטים. הכנסתי פרטי אמנות שונים – הדפסים, צילומים, רקמות וכדים מהאמהות שלי ושל שלומי שמזכירות את התרבויות שעליהן גדלנו. ניסיתי ליצור מראה אקלקטי שלא מתחייב לאף סגנון עיצובי מובהק, שאינו מנותק מהסביבה הקיבוצית-כפרית בה אנחנו חיים. כשהגעתי למדוד את הדירה והתבוננתי בה לפני שהתחלתי לעצב, גיליתי שלכל חדר יש תקרה בגובה שונה, כאשר במרכז הבית נמצא המטבח, עם תקרה משמעותית גבוהה מהאחרות (3.5 מ') שיוצרת חיתוכים מלבניים מעניינים. בחלק הגבוה של המטבח, ישנו חלון אור מלבני. קיבלתי החלטה לשחק עם הצורות הגיאומטריות שנוצרו, בעזרת צבע ורהיטים עגולים "ששוברים" את המלבניות.

בחרתי צבעים קרירים: כחול כהה, אפור ותכלת אפרפר שיאזנו את הטמפרמנט האנרגטי והמזג החם של בני הבית "ויקררו" את הרצפה והגוון החם והלא מחמיא שלה. אחד מקירות הסלון נצבע בורוד פודרה מעושן כטוויסט לזכרי הבית. הצבעים החמים הוספו באקססוריז ובשטיחים. הדפס שרכשתי מבעלי מלאכה בצבעים עזים של אדום ורוד וצהוב היווה השראה לצבעוניות של הטקסטיל והאקססוריז בבית.

לקיר המטבח בחרתי צבע כחול כהה וחזק, שעושה אשליה אופטית של ריחוק. את דלתות המטבח פירקתי וצבעתי בצבע אפור והחלפתי את הידיות למוזהבות ועדינות יותר. על ארונות המטבח העליונים הנחתי יצירות קולאז' בשחור-לבן, של אמן צעיר מקומי, מעין חרוד – זוהר דורון.
בחרתי בפינת אוכל קלאסית עגולה שתאזן את המלבנים ותיתן תחושה נעימה ומשפחתית ולה צירפתי כסאות במראה דניש קלאסיים.
שולחן האוכל עשוי מעץ ושידת כניסה מעץ במראה וינטג' קלאסי  נרכשו ביניב פשפשים. שוטטתי הרבה בחיפוש אחר שולחן אוכל עגול שיתאים במידותיו, שיהיה נקי במראה, שהוא Timeless.

בסלון ובמטבח בחרתי בשני פסי צבירה שחורים מקבילים עם מראה נקי (אורות 2000). מעל פינת האוכל אהיל שקוף – שלא יקטע ויחסום את המעבר בין הסלון למטבח, נקנה בענבלים שדמות דבורה. בשאר הבית מנורות צמודות תקרה בעלות מראה אחיד ונקי (אורות 2000). במבואת הכניסה, מנורה בוטיקית נקנתה בשמואלי בשוק הפשפשים.
בסלון ספת קטיפה בצבע כחול- אפור, עם רגלי עץ עדינות, שבחרתי במיוחד בשביל הפרויקט ומצאתי אחרי חיפושים רבים בחנות מוסקט. זוג כורסאות בצבע עץ בהיר עם חבל ראטן קלוע שמוסיפות מרקם אחר נרכשו בשמרת הזורע.  שידת הטלוויזיה עברה איתנו מהבית הקודם והתאימה לפלטת הצבעים, נקנתה מתומיק. הכריות עם קדרים וטקסטורות מעניינות אשר בחרתי בחנות היפה והצבעונית של שרי טיטו מון שרי. כל השטיחים בבית הם עבודת יד, נבחרו בקפידה בשיטוטי הרבים בשוק הפשפשים. בכניסה שטיח רנר קילים, במטבח שטיח פרסי ובסלון שטיח קווקזי.

כשהגעתי ליניב פשפשים התאהבתי גם בשידת כניסה שנמכרה ולבסוף תכננו שידת כניסה שתתאים בצורה מושלמת ומדויקת לבית. ארגזי תחמושת שמצאתי, נצבעו והוסבו לארגזי אחסון. גומחה לא מנוצלת הפכתי ליחידת מדפים שמהווים ספריה, במראה נקי ולא עמוס.

הפינה האהובה עלי בבית היא מבואת הכניסה. השילוב בין שידת העץ החומה הקלאסית, שטיח הקילים הראנר הפראי בעל הצבעים העזים, העציץ שיש לו אישיות משלו ומוצב מעל פרימוס ישן ושתי התמונות המונחות מעל השידה -הדפס המזכיר דוגמת חברבורות נמר וברכת הבית שהכינה לנו דודה שלי –  רחל שנפטרה לפני שנה, ומרגשת אותי בכל יום מחדש.

בחרתי באמנות מקומית וישראלית שמספרת את מי שאנחנו. את ההדפסים שקניתי מסגרתי באיכות גבוהה שעלתה לעיתים יותר מההדפס עצמו. מאז שאני ילדה אני מוקסמת מעבודות במלאכת-יד, ובפרט מרקמות שכל כך אהובות עלי. אולי זה המוצא הבולגרי של אימי, שקיבלה בירושה יצירות רקמה יפהפיות, או הזכרונות שלי בתור ילדה יושבת ומסתכלת על איך היא אורגת/ תופרת/רוקמת בצורה שמרגשת אותי. עבודות רקמה שונות פזורות בבית בוריאציות שונות.
כשערכתי תחקיר לעבודות האמנות שחיפשתי לבית, ביקשתי מהאמהות שלי ושל שלומי פריטים מסויימים שייצגו את העושר התרבותי שגדלנו עליו. כשאימי וחמתי ראו את התוצר ואת עבודותיהן מוצגות לראווה הן התמלאו בהתרגשות.

את כל המיטות בבית בנה בכשרון שלומי, כנגר חובב.  הרגע שהכי ריגש אותי היה הכניסה של הילדים הביתה ומבטי הפליאה ביום הצילומים, כשסיימתי לעצב את החלל. עמרי ומעין שמחו ואי אפשר היה למחוק להם את החיוך מהפנים.

עיצוב הבית שלי, היווה את הקפיצה למים שלי לתחום עיצוב הבתים. אם קודם לכן היו לי ספקות אם לעשות את ההסבה המקצועית, ולעיתים הפחד השתלט עלי, כעת אני יודעת שאני עושה את מה שגורם לי לעוף. מה שאני אוהבת וטובה בו. נהניתי מאוד מהחוויה ומאחלת לי שאגשים את חלום העיצוב לעוד לקוחות רבים.

טיפ מהמעצבת

הדבר החשוב ביותר שלמדתי מהפרויקט הוא לספר את סיפור הבית בעזרת העיצוב. גם למדתי שאתגר/אילוץ לעיתים יכול לגרום לנו להיות יצירתיים יותר ולהביא פתרונות עיצוביים מעניינים.

עיצוב: קרן לבני רוזנצווייג
צילום: שירן כרמל