זה סיפור על בית ילדותה של המעצבת מיה חכמוב גולדברג מסטודיו מיה ורונית עיצוב ותכנון פנים בית פרטי שנבנה בתחילת שנות ה-80 במזכרת בתיה, עטוף בזכרונות רחוקים ומוקף בחצר שהכילה הרבה שמחות משפחתיות שהתקיימו לאורך השנים. הסיפור הרגשי הזה כולל הרבה תמונות ילדות וגם שיפוץ מקיף והגשמת חלומות עיצוביים.

המעצבת מיה חכמוב גולדברג משתפת בתהליך: מדובר בפרויקט מיוחד ומאוד ריגשי עבורי, שכן זהו בית ילדותי שבמזכרת בתיה – מושבה ותיקה בשפלה. הבית הזה טומן בחובו את כל זכרונות ילדותי. הוא בן 41 שנים, תוכנן ונבנה בתחילת שנות ה-80. אבי ואימי, עם אהבתם הגדולה לאסתטיקה ועיצוב, היו מאוד מעורבים בתכנונו. אימי שאבה השראה לעיצוב מהרקע האמריקאי שלה, ובפרט מהסגנון שהיה נהוג בקליפורניה שמושפעת ממקסיקו. לפיכך, כל קומת הכניסה רוצפה בזמנו באריחי טרקוטה אדמדמים ויתר הקומות  חופו בשטיחים מקיר לקיר. הבית התאפיין בהרבה מאוד טקסטיל: וילונות וכיסויי מיטה שנתפרו במיוחד בהזמנה אישית מבדים שאמא שלי בחרה. אבא שלי הביא מצדו את ההשפעות הישראליות עם שילוב האבן הירושלמית בחזית הבית ובחזית הקמינים הבנויים, והיה מעורב מאוד בתכנון האדריכלי. אמי, שמגיעה מרקע משפחתי של גינון ותכנון נוף, הייתה אחראית לגינון וטיפלה ושתלה הכל במו ידיה. הגינה הייתה מאוד מטופחת ותמיד משכה אליה עוברי אורח שעצרו להתבונן. 

נכנסנו לגור בבית בסוף הקיץ שלפני עלייתי לכיתה ב'. אני ואמי חזרנו מחופשת הקיץ אצל משפחתה הישר לביתנו החדש. לקראת גיל 18 הורי התגרשו ואמי יצאה מהבית. אני ואחי הצעיר נותרנו להתגורר בבית עם אבי ובגיל 22, כשהפכתי לסטודנטית, עזבתי. לפני כ-20 שנה נישא אבי בשנית ומאז ועד היום מתגוררים בבית אבי, מוסי, זוגתו סיגל, שניהם עורכי דין, ובנם המשותף (ואחי למחצה) יובל בן ה-19 ונמצא לפני גיוס. עד לפני שנתיים וחצי התגוררו בבית גם בניה הבוגרים של סיגל. 

עם עזיבתם של בניה הבוגרים של סיגל עלתה התלבטות האם למכור ולעבור למרחב מצומצם יותר או להישאר עם הקיים ולשפץ אותו שיפוץ מקיף. הסנטימנטים הרבים לבית ולהיסטוריה המשפחתית הטבועה בו שכללה חתונות (החתונה של מוסי וסיגל, למשל), בריתות ועוד שלל אירועים משמעותיים שנערכו בו ובחצר המקיפה אותו, הכריעו את הכף לטובתו.
הבית יושב על מגרש פינתי של חצי דונם ובנוי משלושה מפלסים פלוס מרתף קטן ומקלט, שבגיל ההתבגרות הפכתי לחדר חושך וטיפחתי בו את תחביב הצילום שלי דאז.

כשהוחלט לשפץ את הבית, באופן טבעי, אבא שלי וסיגל פנו אלינו לביצוע עבודת התכנון והליווי. אני מצידי, חששתי להיכנס לפרויקט שידעתי שיתבע ממני מעורבת רגשית גבוהה, בשל ההיסטוריה המשפחתית המורכבת שלנו. חששתי מחציית גבולות בין משפחה לעבודה. לפני שנים רבות מאוד כשעוד הייתי עורכת דין במשרדו של אבי נשבעתי שלא אערב בעתיד עבודה עם משפחה כל כך קרובה. חששתי ממחלוקות שיחצו את גבולות העבודה ויכתימו את היחסים. אני יודעת כמה אמוציות וקונפליקט שיפוצים מעלים בין משפחות ובני זוג וחששתי להיקלע באמצע. מצד שני, זיהיתי הזדמנות להתקרבות והתמודדות עם משקעי עבר. הזדמנות לחוויה מתקנת של עבודה משותפת עם אבי והזדמנות ולהתחבר לעבר ולבית ילדותי שספוג בחוויות ובהתמודדויות ממקום מפוייס יותר.   

סיגל ואבי התעקשו גם כשהעליתי ספקות. הם הרגישו הכי בנוח במחיצתי ובמחיצת רונית, ידעו שנדע לתרגם את טעמם ואהבותיהם על הצד הטוב ביותר בהכירנו אותם לעומק. הם הרגישו שעלינו יוכלו לסמוך, יותר מכל מעצב אחר שהיו לוקחים, ושלא נכפה עליהם אג'נדה עיצובית שאינה שלהם. לפני שיצאנו לדרך ישבנו ושרטטנו גבולות ברורים של שעות עבודה מול זמן משפחה והתחייבנו כולנו להציף את הקשיים והתסכולים בזמן אמת ולא לשמור בבטן.  

במפלס הכניסה ממוקמים המטבח ופינת אוכל, שני סלונים לאירוח, פינת עבודה, שירותי אורחים ואזור שירות. בקומת ביניים פינת משפחה עם טלוויזיה, פינת קמין וספרייה. בקומה העליונה ישנם ארבעה חדרי שינה (לפני השיפוץ היו חמישה) ושלושה חדרי רחצה המוצמדים לחדרים. לדלת הכניסה הכפולה לבית נבחר גוון ירוק מרווה. על אף השונות בין החללים השתדלנו ליצור המשכיות עיצובית בין אזורים המחוברים אשר נחווים יחד. 

על מנת לאפשר מגורים נוחים בבית הישן ולהתאימו לעתיד נדרש שיפוץ מקיף, הן של הבית והן של החצר כולה. באותה הזדמנות החליט אבי להגשים חלום ישן ולבנות בריכה בחצר, אשר עליה יוכל להשקיף מפינת העבודה שלו בקומה התחתונה – תהליך שדורש היתר.

התבקשנו לתכנן מחדש את אזור המטבח ולהרחיב אותו על מנת שיוכל להכיל אי גדול במרכזו, ובקומת חדרי השינה לתכנן מחדש את החלוקה של חדר השינה המאסטר כך שיכיל חדר ארונות וחדר רחצה חדש ולהרחיב את חדרו של יובל, ולתכנן גם עבורו חדר רחצה חדש צמוד.
המטבח עם דלתות החריטה בגוון אפור כהה עם דלת המעבר הנסתרת שמתמזגת עם קיר הארונות תוכנן יחד ובוצע עם אביבי מטבחים. ריצוף המטבח וכל יתר חדרי הרחצה, לרבות הכלים הסניטריים מנגב קרמיקה.

התבקשנו גם לתכנן מחדש את אזור השירות כך שיוכל בעתיד להכיל גם אזור לכושר ולהנגיש את כל החללים כולל תכנון אזור עתידי מיועד למעלית בין הקומות. שירותי האורחים ומקלחת נוספת שופצו, כל רצפת הבית הוחלפה לפרקט בגוון אגוז כולל משטחי המדרגות ותוכננו פרטי נגרות בהזמנה אישית עבור כל הבית.
קמיני הגז מברזל החליפו את הקמינים הבנויים שמוסי וסיגל שקלו להשאיר. הקמינים הבנויים תפסו מקום רב בחללים והיו מיושנים מבחינת המבנה שלהם וקשים לתפעול שכן פעלו על בסיס של עצים. הקמינים החדשים נועדו להקל על התפעול באמצעות הצתה עם גז. כמו כן המראה המעודן שלהם הוסיף אלגנטיות וחמימות עדכניים. הישיבה בחורף לצד הקמינים הבנויים שהיו בבית היו מזיכרונות הילדות הבולטים והטובים שלי. עד היום אני מאוד סנטימנטלית לגבי קמינים והתחושה שהם נותנים בחורף. אי לכך פינות הישיבה שממקומות לצד הקמין הן האהובות עליי.

בפינת הישיבה שמוקמה מול החלון הצופה לבריכה, נבחרו זוג כורסאות אלגנטיות מרופדות בבד קטיפה בגוון טורקיז. בד הקטיפה חוזר בכיסאות הבר בגוון של צהוב ענבר שנרכשו בפיק אפ. בפיק אפ אף נרכש שולחן הסלון המשלב עץ וזכוכית ומאפשר תצוגה של פרטי נוי במדף התחתון. 

כל חלונות הבית החלפו לפרופיל ברזל בלגי והחצר כולה תוכננה מחדש על ידי חברת אדריכלות נוף דניאל מזור. בקומת הכניסה, בהיעדר יכולת להגביה את הפתחים בשל חגורת בטון תומכת, הסתפקנו בהרחבת פתחי היציאה למקסימום ליצירת מראה פנורמי החוצה להכניס כמה שניתן את הגינה החדשה פנימה. משני צידי פינת האוכל ולכיוון גב הבית נפתחו שני חלונות חדשים להכנסת עוד חלקים ירוקים מהגינה. 

עבור פינת האוכל שנרכשה לפני שנים רבות בסיאם הותאמו כסאות חדשים מרופדים בגוון סלמון (כתום ורדרד) מרהיטי אסף. מעליה נתלה גןף תאורה יחודי עשוי קליפת עץ דקה צבוע בגוון תכלכל מיאיר דורם, ונראה כמו ענן מרחף מעל לשולחן. בשיפוץ הזה שוב חזרנו לסיאם שם נרכשה הספה האפורה שבנויה משני חלקים עם שולחן ברזל באמצע וכן מנורה עומדת עם אהיל תלוי בצורת עששית.

סיגל ומוסי ביקשו לשמר את פריטי הנוי שהיו ברשותם ולשלבם בחלל המחודש ולתלות בחזרה את התמונות והאומנות שהייתה להם וכך עשינו, לצד ריענון באמצעות מסגור מחדש של חלק מהתמונות. לצד הקמין בקומת הכניסה נוספה יצירה חדשה של קובי סיבוני – ציפורים שיצא מכיפוף ידני של חוט ברזל. הוספנו גם כלי קרמיקה של היוצרת אסתי קסטרו: סט קערות ירוקות שמונחות על שולחן הסלון ומקבץ אגרטלים ורודים על קונסולה בכניסה לבית.

עבור חדר ההורים נרכשה מיטה מרודפת חדשה בהולנדיה, לצידה מוקמו שידות ראטן קיימות. מעל הכניסה לחדר הארונות נתלה שנדליר מפליז שהוזמן מטליה גופי תאורה. בדלתות הארונות שולב אלמנט של משרבייה על מנת להוסיף גיוון סגנוני. אתגר קונסטרוקטיבי שנתקלנו בו תוך כדי העבודה היו עמוד וקורה בכניסה לחדר הארונות ביחידת הורים שפגמו ברצף התכנוני של הארון. על מנת להתגבר על זה הקורה והעמוד חופו בחזיתות המדמות דלתות ארון וכך נוצרה כניסה מרשימה לחדר הארונות על אף האתגר המבני. 

סיגל חלמה על חלון ישיבה צרפתי בחדר שינה שעליו תוכל לשבת ולקרוא ולהשקיף על הגשם בחורף. לשם כך תכננו פתיחת חלון ישיבה צרפתי בחדר השינה. בתהליך נתקלנו בקשיים קונסטרוקטיביים ובקשיים סביב תכנון החלון עצמו. עלתה שאלה האם לוותר עליו, אך ידענו עד כמה סיגל רצתה וחלמה, עליו וידענו עד כמה זה יעשיר את חדר השינה כפינת ישיבה וקריאה עבורה. לפיכך לא ויתרנו עד שנמצאו הפתרונות. ואכן, החלון שהושלם עם מזרון הישיבה והכריות שנתפרו ממש את החלום ולא איכזב. 

היה מאתגר לשלב בין סגנונות שונים ולמעשה לחרוג מההרגל שלנו כמעצבות לקונספט סגנוני ועיצובי אחיד. נדרשנו לאמץ קונספט אקלקטי, שמשלב אלמנטים קיימים שבעלי הבית לא רצו לשנות ולא תמיד עלו בקנה אחד עם הוויז'ן שלנו (כמו מעקה הברזל המתעגל של המדרגות), ולשלב חומרים שונים ומגוונים מבחינה צורנית וצבעונית ויחד עם זאת להגיע לתוצאה הרמונית. 

הרגע הכי מרגש עבורי היה כאשר חגגנו עם כל המשפחה את ליל הסדר בבית המחודש. השיפוץ התארך מעבר למצופה (בגלל היתרים שקשורים בבריכת השחייה) וכל פעם נקבע יעד אחר. ליל הסדר היה יעד סמלי ששאפנו אליו ואיפשר לנו לחגוג יחד את החג בבית החדש, וליהנות ממנו יחד כמשפחה

לפני השיפוץ הבית היה צבעוני מאוד ואקלקטי מאוד. למוסי וסיגל טעם ייחודי וצבעוני אותו רצינו לשמר, אך למתן ולהעניק לבית תחושה אלגנטית יותר ועדכנית יותר, תוך שמירה על אהבתם לאקלקטיות וכתמי צבע. למעשה האקלקטיות היוותה בסיס לקונספט עיצובי כשהם ביקשו שונות בין חדרי הרחצה, בין החדרים השונים וביקשו גיוון עיצובי בין החללים. 

החוויה הייתה מלמדת מאוד ומעצימה. הבית, בהיותו בית ישן, הפגיש אותנו עם הרבה אתגרים תכנוניים. העבודה מול משפחה קרובה הפגישה אותי עם אתגרים רגשיים והיה מלא באמוציות. הסגנון האקלקטי שהוכתב והאהבה של אבא שלי וסיגל לצבע ופריטים ייחודיים, לצד החופש היצירתי שנתנו לנו, אישרו לנו להתנסות במגוון סגנונות באותו חלל והיוו קרקע פורה ליצירתיות עבורנו.

טיפ מהמעצבות

בתכנון עבור פרויקט שבו מוסיפים בריכה המחייבת אישורי ועדה, רצוי לתכנן את הפנים רק לאחר קבלת האישורים, כאשר מיקום הבריכה מאושר וסופי. לתכנון החוץ במקרה הזה השפעה ישירה על תכנון הפנים: על פתחי היציאה, מיקום פינות הישיבה וכיוצא בזה. במקרה שלנו, יצאנו לתכנון ואף ביצוע הפנים כשעוד לא התקבלו האישורים הסופיים, ואומנם תוך כדי ביצוע התברר שיש להזיז את מיקום הבריכה, מה שהשפיע רבות על תכנון הפנים בקומת הכניסה וחייב שינויים גורפים בתוכניות בשלב מתקדם יחסית. 

עיצוב: מיה ורונית עיצוב ותכנון פנים
צילום: שירן כרמל
עוד על מיה ורונית >>