המעצבת נטע גבאי הספיקה להתגורר בביתה הפרטי כ-10 שנים שבמהלכן עיצבה והלבישה את בתיהם של לקוחותיה, עד שהחליטה שלא להיכנע יותר לשיקולי התיזמון והתקציב, לצאת לדרך ולהגשים גם לעצמה חלום.

נטע משתפת: בבית שלי מתגוררים  נטע, צפריר, עומר בן 13, נועה בת 11, יהונתן בן 8 ויותם בן 4.5. וגם דון הכלב. אנחנו אוהבים לנסוע, לטייל, לעסוק בספורט וגם להיות בבית ולארח משפחה וחברים. יש לי תואר ראשון בחינוך ותולדות האמנות ותואר שני בפיתוח תוכניות לימודים. אחרי שנים של יצירה בתחום החינוך וההדרכה, עברתי לעסוק ביצירה אחרת, כזו שמשפיעה על אדם מהרגע שהוא קם בבוקר. אני עוסקת בעיצוב פנים שבא מהבטן, מהלב. עם העיסוק שלי בתחום העיצוב והתמקצעות בתחום הלבשת הבית (אני בוגרת הסדנא למלאכת הלבשת הבית של גילי אונגר), למדתי להעריך ולהוקיר את תחום הלבשת הבית והרגשתי צורך "להלביש" גם את ביתי. החלטתי שהגיע הזמן ולמרות שתמיד יש תירוצים של תזמון ותקציב, הגדרנו תקציב לא גדול ויצאנו לדרך.
הבית הוא בית פרטי הבנוי ב-3 קומות: מרתף, קומת כניסה וקומת מגורים עם ארבעה חדרי שינה ושני חדרי רחצה. רכשנו את הבית לפני 10 שנים כאשר הוא היה לקראת גמר הבניה. תכנון הפנים בוצע ע"י האדריכל ומרבית הבחירות בוצעו על ידי בעלי הבית הקודמים.

בתהליך הנוכחי, מצאתי שהחלטות שאני לוקחת בן רגע בשביל לקוחות, כאשר התמונה הסופית נמצאת לי בראש, מאוד קשה לי לקחת כלפי עצמי. כשאת מעצבת לעצמך, לעתים חסר השיח שמתנהל עם הלקוח ותהליך הדיוק הופך לקשה יותר. כשעומד מולך מישהו ואת צריכה להסביר לו את הבחירות שלך, את מדייקת אותן גם לעצמך.
רציתי ליצור בית חמים ושמח, שיהיה בו מקום לאהבתנו לאמנות, לזכרונות ולהפרעות הקשב. עיצוב שמח ועם זאת לא צבעוני מדי, עיצוב יומיומי ולא מוקפד כי זה בית שחיים בו, מארחים, משחקים, מתגוששים על הספות ולא תמיד מסדרים מייד אחרי.

הספה הכחולה נרכשה כשנכנסנו לגור בבית, לפני 10 שנים. הספה מרופדת בבד פשתן בצבע ג'ינס ואורכה 3 מ'. כבר בתחילת תהליך ההלבשה היה ברור שהספה נשארת והיא היוותה נקודת ייחוס חשובה לכל שאר העיצוב.
הכריות לוקטו עם תחילת תהליך העיצוב בסופשבוע זוגי בלונדון בחנויות שונות. בחרתי כריות לפי החיבור הספציפי שלי אליהן ולאו דווקא אחת לשנייה. בסוף התהליך, כששמתי אותן אחת ליד השנייה, הן התחברו מאליהן. הכרית עם רקמת האיילים נקנתה ביריד של עמותת נפגעי נפש אשר עוסקים ברקמה כחלק מתהליך השיקום שלהם.
כבר מתחילת התהליך ידעתי שאני רוצה קיר ורוד. הוא נותן הן את תחושת החמימות שרציתי ליצור והן את תחושת הצבעוניות של החלל.

אחת מהמטרות הראשונות של תהליך ההלבשה, היתה הרצון שלי לבנות ספרייה גדולה שתכסה את כל אורך הקיר -כ-3 מ'. אהבתי מאוד את ספריות הגריד בעלות המראה הקליל, אך לא מצאתי אף ספרייה שתאמה את הצרכים מבחינת הגודל והתקציב. בסופו של דבר רכשנו שלוש ספריות גריד באיקאה ברוחב 1 מ' כל אחת, וצבענו אותן בספריי צבעוני. הספריה נותנת מרחב אחסון גדול ועם זאת שומרת על מראה קליל.

במשך השנים אספנו יצירות של אמנים ישראלים שונים. רבים מהם חברי קיבוץ כברי, מקום הולדתו של בן זוגי. היצירות שמעל הספה הן של הציירת שרה שמשון. הפסלים בחלל כולם של בני משפחה. פסלי החימר והברונזה של סבתי היקרה. פסלי ברזל של חמי -הפסל עמרם גבאי ויצירות הקרמיקה הן של בני.
השטיח הוא וינטג' מקורי משטיחי ג'וזפון בגודל 3.4/2.5 והוא נותן לסלון את תחושת הגודל שמתאימה לחלל.
שתי הכורסאות רופדו מחדש . גם הן נמצאות בבית מאז שאנו גרים בו. בחירת הבד היתה תהליך ארוך של חיפוש ודיוק המראה אותו חיפשתי עבור הסלון. בד הציפורים שנרכש בשכטר ענה לי על כל הדרישות, מבחינת העניין והצבעוניות. צבעי השחור והלבן תורמים למראה הבוגר שרציתי ליצור והמשחק עם הקדר הצבעוני תורם לחיבור של הכורסאות לצבעוניות הכללית של הסלון.
בעיצוב הקודם של הסלון היה קיר תמונות משפחתיות שהחל כאוסף עוד בבית הקודם שגרנו בו מיד אחרי שהתחתנו. היה לי מאוד חשוב למצוא לו מקום גם בעיצוב החדש, אך מאסתי באופן הצגת התמונות הפזורות על הקיר וחיפשתי לתת להן ייצוג אחר ומשמעותי. בעזרת הנגר המוכשר עמו אני עובדת שנים רבות, יצרתי שני מדפים שמכילים את אוסף המסגרות והתמונות. המדפים מאפשרים לאוסף להיות דינמי – להוסיף מסגרות ותמונות.

שולחן האוכל שגודלו 1.3/1.3 מ' נשאר עימנו מביתנו הראשון והוא הרהיט הראשון שרכשנו יחד כזוג נשוי. הוא נפתח לכפול מגודלו ומאפשר לנו לארח ארוחות משפחתיות וחברים. שידת העץ היא שידת וינטג' משנות ה-40 אשר היתה של סבתי והיא נודדת איתנו מבית לבית. נברשת הברזל נרכשה בשוק הפשפשים ושופצה.

הספה בפינת המשפחה נרכשה לפני כשנתיים באייטמס מאפשרת לבני המשפחה לשבת יחד ולצפות בטלוויזיה. השטיח גם נרכש בשטיחי ג'וזפון. אני מאוד אוהבת את שטיחי הקילים שנארגו בעבודת יד וחיפשתי שטיח כזה שיתאים במידותיו לפינה זו שהיא לא גדולה.
הכורסא הירוקה היא מביתם של סבי וסבתי ונרכשה על ידם בשנות ה-50. כאשר עברתי לראשונה לדירה משלי, סבתי ביקשה לתת לי את הכורסא במתנה ומאז היא רופדה מספר פעמים. זו כורסה שאני קשורה אליה מאוד.

את השולחן בפינת הציור הזה רכשנו באיקאה לפני 13 שנה כאשר הבן הבכור שלנו החל לשבת ולצייר. מאז היא שימשה את כל הילדים והיא פינה אהובה מאוד על בננו הצעיר שגם היום יושב ומצייר בה.
סרגל המתכת נרכש באחד מירידי העיצוב. הוא מתעד את גובהם של ילדי המשפחה. זהו פריט שמספר את הסיפור שלנו ולכן אני אוהבת אותו מאוד.

המטבח תוכנן ועוצב כאשר נכנסנו לבית לפני 10 שנים. זהו מטבח שעובד הרבה. שמנו דגש על פונקציונאליות ואנחנו נהנים ממנו במשך כל השנים. אריחי הקרמיקה הוחלפו בתהליך העיצוב הנוכחי ונבחרו אריחי קרמיקה בגוון בהיר עם טקסטורה של תחרה.
השולחן הוזמן אצל הנגר יוסי דאר שעשה את כל הנגרות בבית מהיום שעברנו. פלטת השולחן היא פלטת בירץ' חשופה שסופגת את חיי היומיום של המשפחה. רגלי השולחן צבועות בצבע התואם את גוון המטבח. השולחן מראש נבנה כיחידה נפרדת מהמטבח על מנת לאפשר מקום ישיבה לכל בני המשפחה והזזת השולחן כאשר רוצים להוסיף מקומות ישיבה.

בחרתי כסאות פלסטיק שקופים שישרו אווירה קלילה וקצת יקלו על הבלאגן שנוצר בעין בפינה שבה מתנהלים מרבית חיי המשפחה. הכסאות נרכשו בפיק אפ United seats.
גופי התאורה שמעל פינת האוכל נרכשו ברשת מ-YAYO Design והם מוסיפים צבעוניות והומור לפינת האוכל. שאר תאורת המטבח היא תאורה פונקציונאלית המאפשרת אור רב מעל משטחי העבודה ובחלל עצמו. 

בתהליך ההלבשה, החלטנו להשקיע גם בחדר השינה שלנו. כאשר נכנסנו לבית ערכנו שינוי בחלוקת החלל של החדר והוחלט לוותר על חדר ארונות. לצורך אחסון הבגדים, הוזמנה מנגר שידה לכל אורכו של החדר שתכיל את הבגדים המקופלים ובמקום בו היה אמור להיות חדר הארונות נבנה ארון קיר פינתי שמכיל בעיקר בגדים תלויים. הוויתור על חדר הארונות איפשר לייצר חדרי שינה גדול יותר ומרווח.

בתהליך הנוכחי נרכשה מיטה חדשה מ-Country chic. המיטה היא שילוב של עץ ומתכת ובזכות הרגליים הדקות שלה משווה לחדר מראה קליל יחסית לגודלה של מיטה. גם כאן בחרתי להשקיע בטקסטיל ובאמנות. הכריות לוקטו מחנויות שונות בצורה אקראית ונבחר כיסוי מיטה בצבע נייטרלי.
השטיח הוא שטיח קווקזי שנקנה בשוק הפשפשים ונותן את הטון חמים ורקע צבעוני לכל מה שקורה מעליו.
יצירות האמנות של האמנית שרה שמשון מקיבוץ כברי, פורטרט האישה של מירי ברוך וציור הנוף של אסתי דרור – מכניסות עוד מהירוק של החוץ פנימה.

חדר השינה הוא הפינה הפרטית שלנו. פינה המאפשרת שקט מהיומיום הסוער של בית עם ארבעה ילדים קטנים. זו ללא ספק הפינה האהובה עלי בסוף היום.

בתהליך הלבשה מאוד קל להיכנע לטרנדים כי זה מה שרואים בחנויות העיצוב ולאט לאט העין מתרגלת. כל פריט שנכנס שאלתי את עצמי במה הוא תורם לאווירה שאני רוצה לייצר והאם יש לו מקום?
היה לי חשוב לא להתפשר על איכות החומרים ועל העמידות שלהם לחיי היומיום. הבית הוא בשבילנו ולא אנחנו בשבילו.

מרבית הפריטים בבית לוקטו במהלך השנים. אך היו דברים ספציפיים שאותם "יצאתי לחפש". יום כזה הוקדש לדוגמא לבחירת בד הריפוד לכורסאות בסלון. נעזרתי בחברה שגם היא מעצבת שהתלוותה אליי ומילאה את תפקיד אשת השיח ועזרה לי לדייק את הבחירות שלי. כך עברנו את בתי עיצוב הבדים המוכרים. בחרנו, צילמנו וצמצמנו אפשרויות. ישנתי על זה לילה ולמחרת בבוקר הזמנתי.

בעיצוב הבית שלי רציתי לתת מקום לצבעוניות עשירה, כזו שתשדר חום והרמוניה. לא צבעוניות צעקנית ותזזיתית אלא דווקא כזו שמשרה רוגע. יהיו אנשים שיאמרו שצבעוניות כזו לא יכולה להרגיע. אותי היא מרגיעה. אנחנו משפחה פעלתנית, רועשת ותזזיתית והצבעוניות משקפת אותנו.

עם חלוף השנים יש בבית הזה יותר מאיתנו והוא מייצג אותנו. אנחנו אוהבים אותו והוא נותן מרחב לכל אחד ואחת מאיתנו גם לחוד וגם ביחד כמשפחה.

עיצוב: נטע גבאי
צילום – שירן כרמל

רשימת ספקים:
נגרות – יוסי דאר
בדי ריפוד – שכטר
שטיחים חלל ציבורי – ג'וזפון שטיחים
שטיח חדר שינה – יעקב שטיחים, שוק הפשפשים
ספה חדר משפחה – אייטמס גלרי
מיטה – Country Chic
תמונות – גלריה פחות מאלף, סטודיו האמנים, society6
כריות – Golf@Co., ZARA HOME, West Elm, ביתילי, בדים TLV
פוף סלון – Knots Studio
ווילונות, ספרייה – איקאה
תאורה פינת אוכל מטבח – YAYO Design
כסאות פינת אוכל מטבח – פיק אפ United Seats
שעון בטון – אורי ארואסטי
תאורה – מרכז התאורה, טירה