בשכונה שקטה וירוקה בהרצליה גרים מיכל והדר האן יחד עם שני ילדיהם. שדרת הברושים האחורית היא ששיכנעה את מיכל והדר לרכוש את הבית הישן, ולתכנן אותו מחדש לאור הרצון לשמר את שדרת הברושים והפיכתה לאלמנט שישתקף גם בפנים הבית.

מיכל היא מעצבת פנים המתמחה בתכנון ועיצוב דירות יוקרה במגדלים, והדר הוא מייסד Hans פרוייקטים המתמחה בפתרונות נגרות לאדריכלים ומעצבים.
מיכל: כשחיפשנו איזור מגורים, החיפוש שלנו התמקד בעיקר במושבים במרכז הארץ. אך במהלך יום עבודה נקלענו בטעות אל אזור הרצליה, והבית הישן שעמד על המגרש המקסים עם עצי הברוש הוא ששבה את ליבנו ושכנע אותנו בן רגע לרכוש את הבית.

ההחלטה לשמר את שדרת העצים במקום להסירה הייתה מאתגרת מאוד, ודרשה פתרונות יצירתיים במהלך העבודה. אתגר נוסף היה לנתק את המבנה המקורי והישן שהיה במרכזו של המגרש המקורי, מבלי לפגוע ביסודותיו.

כלקוח של עצמי, היה לי קשה מהרגיל. הפרספקטיבה משתנה מאוד בתהליך. קשה יותר לקבל החלטות פשוטות שהייתי מקבלת מול לקוח, לאחר שהבנתי את צרכיו. היו לי כ-50 סקיצות לבית ולבסוף חזרנו אל הסקיצה הראשונה.
אחד העקרונות שמנחים אותי בתכנון הוא הקשר פנים-חוץ. הבנתי מיד שבעזרת תכנון נכון נוכל לקשר את הבית לטבע ולמקום, ולייצר בית שכל מה שנשקף ממנו הוא עצים ושמים. כל צירי המבט בבית תוכננו כך שישקיפו אל שדרת הברושים.

החלל הציבורי בבית גדול, פתוח וגבוה במיוחד. התקרה הגבוהה בסלון יוצרת חלל פתוח, שיש בו תחושת מרחב וזרימה של אור ואוויר. חוץ מהחלון הגדול הפונה לחצר, נפערו בקירות הסלון ובתקרתו חלונות צרים, היוצרים בחלל משחקי אור וצל המשתנים לאורך שעות היממה.
קומת הכניסה כוללת את הפונקציות הציבוריות ומכילה שלושה חללים שאינם מופרדים זה מזה – מטבח, סלון ופינת משפחה. המשפחתיות מאוד חשובה לנו והחלל הזה מאפשר לנו לשהות יחד כמשפחה, ועדיין מייצר מספיק פינות פרטיות.

את הסלון ריהטנו בספה רחבה באפור כהה ובשזלונג מרווח באפור בהיר, לצד שני שולחנות קפה מעוגלי קווים וקלילים ושטיח אפור בעל מראה רך – כולם מטולמנ'ס. את התמונה משלימים פריטי אמנות ישראלית מקורית שמאוד חשובה בעיניי, ואני תמיד מנחה את הלקוחות שלי להשקיע בחפצי אמנות בעלי ערך.

מעל הספה תלינו ציור שמן גדול בגווני כחול של הצייר אבני שמעון, המתכתב עם קבוצה של כדי חרס ענקיים בכחול עז. מעל החלון האופקי בסלון נתלו ארבעה צילומי שחור לבן קטנים של הצלמת סיגל סבן. בכניסה לבית פסל עץ, אף הוא מעשה ידיה, הנראה כענפי עץ הנאחזים בקיר הבטון, ומהדהד את ענפי הצמח המטפס על הקיר החיצוני הנשקפים דרך החלון.

המטבח הנייטרלי ורחב הידיים עוצב כולו בלבן, כדי שישתלב בבית מבלי להשתלט. במרכזו נבנה אי ענק הכולל כיריים, כיור, משטחי עבודה ואזורי ישיבה גדולים, והוא מתפקד ממש כמטבח עצמאי המשרת את בן זוגי חובב הבישול.

לצד המטבח הצבנו את פינת האוכל שעטופה לגמרי מכל עבריה בחלונות ויטרינה גדולים, והחצר הירוקה נשקפת מכל פינה בה, עד שהישיבה בה נדמית לישיבה בחוץ. במרכז פינת האוכל שולחן אוכל מעץ אלון – מעשה ידיו של בן זוגי-הדר.
מעל פינת האוכל תלויה מנורה, הפריט היחיד שנדד עם המשפחה מדירות קודמות. מנורה של FLOS המורכבת משלושה אהילי מתכת שחורים ומעוגלים התלויים על חוטי חשמל מרושלים במכוון. יש במנורה הזו משהו בלתי מתחייב ולא מאורגן, שמוסיף משהו לא פורמלי לחלל.

הבטון האפור נותן את טון העיצוב בבית שלנו. הבטון הוא חומר מאוד ישראלי ובעיניי הוא משדר משהו נקי ואמיתי בלי להתייפייף ולהתחכם. החלל הנקי מולבש בחומרים רכים המשלימים את קווי המבנה הישרים ומזמינים להתרווח בהם בנינוחות. אין פה משהו קישוטי, הכל בעיני צריך להיות קודם נוח, גם בעיצוב.

הצבעוניות באלמנטים האדריכליים, הריהוט ובחירת החומרים מתונות ומתבססות על גוונים מונוכרומטיים של אפור. רציתי חלל נקי, שיוכל להתחדש תמיד באמצעות שינוי הרהיטים והאביזרים.

החיים הם דינמיים, אנחנו משתנים כל הזמן, האופנה והטרנדים משתנים. כמו בפרוייקטים שלי, גם בביתי היה חשוב לי לתכנן, לעצב וליצור חללים שנוכל להתאים אותם בקלות לאורח חיינו, ולא להפך. לייצר חלל על-זמני, שלא יתעייף עם הזמן, שלא יהיה טרנדי, אלא נכון ועכשווי תמיד, ויוכל להתחדש תמיד באמצעות שינוי הרהיטים והאביזרים. הבית נשאר שנים רבות ובעיניי עדיף ליצור חללים נקיים ופשוטים שאינם דורשים שיפוץ כל כמה שנים, ומתחברים למהות החיים במקום.

צילומים: עמית גושר