בחירה של חומרים טבעיים, שיקולים פרקטיים של תחזוקה קלה, שילוב של ישן וחדש ושימוש בבסיס של סקלת גוונים כהה. הבית של המעצבת אירה שריג ברמות השבים.
אירה: אני מעצבת פנים ועוסקת בעיצוב חללים מסחריים ופרטיים. את ביתנו בנינו ברמות השבים, כפר קטן טובל בירק. התאהבנו בשטח הספציפי בגלל היותו פתוח ומוקף במטעים של עצי פקאן. נוף ילדות אהוב, עם קירבה רבה לעיר. שילוב נוח ונעים מבחינתנו.
מעבר בין כמה בתים לימד אותנו מה חשוב לנו, מה בין נוחות לאסתטיקה, מהו סדר העדיפויות הכלכלי של חלוקת "עוגת" התקציב, כי הרי אי אפשר הכול. אהבתי לחומרים טבעיים וכנות החומר ועקרונות עיצוב שטבועים בי, הנחו אותי לאורך כל הדרך. גם תנאי השטח וכיווני ההפניה של הבניין היו די ברורים כך שמלאכת התכנון הייתה מהירה ומהנה.
העמדת הבית תוכננה כך שהאזור הציבורי והגינה הראשית פונה לדרום מערב, כיוונים של אור ואוויר. הקונספט היה מראה דרמטי, מגוון ומעניין, נוח, חמים, ביתי ומזמין. השפע הקיים בשוק בכל תחומי הבנייה וחומרי הגמר, ידוע ומוכר לי, כך שחסכתי שעות רבות של שיטוטים וחיפושים. בהיותי אדם פונקציונאלי התמקדתי בחומרים נוחים לתחזוקה, עמידים לנזקי מזג האוויר ומאפשרים מחיה ושימוש בלתי מתפשרים. יחד עם השיקולים הפרקטיים, כמובן שמתי דגש רב על הנראות.
בניגוד ללבן הטוטאלי שהיה אז טרנד עיצובי, בחרתי במראה כהה, ובחומרים פחות שכיחים. החלונות והדלתות שחורים. ברוב חלונות הבית בחרנו באלומיניום ורק פינת האוכל ממוסגרת בפרופיל בלגי, שחור גם הוא.
פינת האוכל מחברת בין הסלון והמטבח והיא גומחה אשר מוקפת כולה בגינה. חדרי הילדים, חדר הטלוויזיה וחדר העבודה, מוצנעים בחזית המזרחית. חדר השינה שלנו, חלל עבודה והספריה הם בקומה השנייה.
דלתות החדרים השחורות נעשו אצל נגר פרטי שהסכים לייצר לנו דלת צבועה ביד "כמו פעם". רציתי להרגיש את העץ מתחת לצבע, ולקבל דרך הצבע רמז לטקסטורה של העץ, שלא כמו בצביעה בתנור. את ההלבשות למשקופים צבעתי בעצמי במשך סופשבוע ארוך. מי שאוהב אתגרים ולא מתפשר, עובד קשה.
הריצוף מהווה את הרקע והבסיס והוא עשוי אבן "בלו סטון" מותזת חול. האבן הטבעית משתלבת נפלא עם כל שאר החומרים, והיא איפשרה לי לערבב וליצור ניגודים שבסופו של דבר יוצרים הרמוניה נעימה.
המטבח והסלון זהים בגודלם ולא במקרה. המטבח שהוא מבחינתי מרכז הבית, עובד ופעיל ומשמש גם לאירוח בזכות האי הענק שבמרכזו. הארונות הם מפורניר טיק והמשטחים מאבן טבעית פראית ירוקה.
החומריות של המטבח מבטאת מבחינתי את תשוקתי לבישול שהוא סוג של יצירה ספונטאנית שמערבת כמה חושים ובשבילי היא סוג של תרפיה. המטבח לא טרנדי, הוא על זמני ולא ישעמם. היה לי חשוב שיהיה חלון גדול דרכו אני רואה את עצי החרוב, הלימון והגויאבה ירוקי העד. בין המטבח לפינת האוכל הגשמתי חלום ישן של ארון כלים. נתתי לו פרשנות מודרנית מבחינת העיצוב, אבל הרעיון של לראות את אוסף הכלים שלי ולא להסתיר הכל, עדיין שם.
ארון החשמל ואיזור הכביסה הוחבאו מאחורי דלתות ברזל טבעי, מעט חלוד ומוברש בלכה. היה לי חשוב שאזור הכביסה יהיה קרוב לחדרים ולאזור תליית הכביסה, בחוץ. גם כאן, שילבתי בין חומר טבעי בצורתו המקורית לבין פונקציונאליות בסיסית.
שילבתי בבית רהיטים וחפצים ישנים וחדשים. שנים רבות אני אוספת פריטים גם משיטוטים בחו"ל וגם מהארץ. הבית שלנו הוא כמו אלבום חיים, מסע במקומות ובזמן. מורכב מפרטים מתקופות שונות, לכל חפץ יש סיפור והוא מזכרת ותזכורת לתקופה או מקום.
חדרי האמבטיה זהים בעיצובם. הרצפה מאריחי בטון מאוירים בשחור- לבן והקירות מחופים בבריקים לבנים. בשרותי האורחים יש טפט עדין על הקיר, חלון בלגי עם זכוכית משוריינת שמכניסה אור, אך נותנת פרטיות.
באמבטיות הארונות הם מפורניר טיק עם משטחי אבן קררה. התוצאה סולידית ונקייה אך רעננה ומעניינת.
נהניתי לעצב את ביתנו ואני אוהבת את התוצאה ומקבלת מחמאות רבות. אני ממשיכה באיסוף פריטים ומשלבת אותם בהנאה. זה נעים להתחדש מדי פעם בתוספות קטנות.
צילומים: גלית דויטש