חלומה של כל מעצבת הוא לקוחות שמביעים אמון מלא ונותנים לה יד חופשית לגמרי. כזה היה התהליך שלו זכתה המעצבת בר בן ישי בדירה ביהוד. בתהליך הזה החליטו איילת ואופיר שמפאת חוסר בפנאי ובחיבור לעולם העיצוב, תיקח המעצבת את המושכות ותוביל אותו בעצמה. ויש כאן גם סיפור מעניין שקשור לצבע.

המעצבת בר בן ישי משתפת: בבית ביהוד מתגוררים איילת ואופיר. זוהי דירת קבלן חדשה בת 130 מ"ר עם 3 חדרי שינה. בני הזוג הגיעו אלי אחרי שעיצבתי להורים של איילת את המטבח. היה לנו חיבור מיידי – זוהי משפחה מיוחדת מאוד וגם סופר אינטליגנטית. כבר מהפגישה הראשונה גלשנו לשיחה ארוכה ומצחיקה. שני בני הזוג לא מתעניינים בעיצוב ואין להם כל קשר לעולם הזה ולכן כבר במפגש הראשון הגדירו שהמושכות יהיו לגמרי אצלי.

איילת הייתה בחודשי הריון מתקדמים בזמן המעבר ואני כאמא כל כך זוכרת את חודשי ההריון האחרונים שלי, כשנכנסתי לקינון חסר שליטה, ועל אחת כמה וכמה כשחזרתי מבית החולים ורציתי שהכל יהיה מושלם. הייתי כל כך הורמונלית וכשהחדר לא היה כמו דמיינתי – זה שיגע אותי. וזו בעצם המתנה שרציתי לתת לאיילת – בית נעים, רך ומחבק למשפחה החדשה שלה. המעבר היה בתקופה לחוצה ולשניהם לא היה מספיק פנאי להקדיש לתהליך. המטרה הייתה לנקות להם כמה שיותר רעשים ולתת להם להיכנס לבית חדש שלא יצטרכו לדאוג בו לכלום – רק להכניס את הבגדים לארון. תהליך העיצוב היה תהליך שהוא חלומה של כל מעצבת, אני קוראת לפרויקט הזה "פרויקט מפתח".

איילת היא עיוורת צבעים ואופיר לא באמת זמין, שניהם התנתקו מהתהליך לגמרי. הם הגדירו לי תקציב, נתנו לי מפתח ואיחלו לי בהצלחה. סיכמנו על סגנון מסוים ולאחר מכן יצרתי לוח השראה מפורט הכולל גם ניהול תקציב מדויק. החלטתי שאת הריהוט הכבד ארכוש מאיקאה ואת הפרטים הקטנים אני אקנה מספקים יותר קטנים ומיוחדים. כך נוצר מראה כללי מיוחד, חמים ומלא בסטייל. הסלון הוא האזור האהוב עלי. יש בו אוירה נעימה ומרגיעה, החיבור של הפינת ישיבה המחבקת במרפסת יוצר רצף רביצה שלא רוצים לצאת ממנו.

היו לי שני אתגרים עיקריים שעמדתי מולם: הראשון היה לרהט את כל הבית בתקציב הנדרש, ומכיוון שכל האחריות הייתה אצלי כולל הבחירות הכי קטנות – לא היה לי למי להגיד: "תראה אם נבחר את הפריט הזה והזה אנחנו נחרוג מהתקציב". אני הייתי מול הטבלה כל הזמן ועם היד על הדופק, זה הצריך המון תכנון מראש עד הפרטים הכי קטנים.
האתגר השני הוא החסרון שבחופש, אני הייתי מאוד בטוחה בעצמי תוך כדי הבחירות, אבל כשכל השליטה אצלי, בלי יוצא מן הכלל ורק אני רואה את התמונה כולה, בסופו של דבר זה כמו מבחן – אתה ממלא את השאלון בלי לדעת איזה ציון תקבל.

אז יש קצת פרדוקס בעניין הגוונים שבחרתי, מכיוון שאיילת היא עיוורת צבעים, כך שאת הגוון הראשי, שדי התפרעתי איתו, אישרתי מול אופיר והוא זרם איתי למרות שהגוון נוטה לורוד. ברגע שהוא אישר לי אותו לקחתי אותו צעד אחד קדימה ובחרתי להם בחדר שינה וילון בדיוק באותו גוון. צבעתי גם את המדף בגוון הזה ומזל שלא היו עוד חפצים כי נראה שנכנסתי קצת לאקסטזה של צביעות. 

את ימי הקניות ביליתי עם עצמי. הייתי סופר מוכוונת מטרה ואת רוב העבודה השקעתי במשרד בתכנון התקציב וימי הרכישות, נכנסתי לחנויות כמו רוח סערה, ידעתי בדיוק מה אני רוצה וכמה אני יכולה לשלם. זה קרה מאוד מהר כיוון שהתכנון היה מדויק ולא איפשר לי לעגל פינות או להתפזר. אני בטוחה שעוד מעצבות יסכימו איתי – ככל שיש פחות דעות ככה הדברים מתקדמים יותר מהר.

החלטתי שאת האקססוריז אני קונה מחנויות בוטיקיות יקרות יותר – רציתי שהפרטים הקטנים שמשלימים את התמונה כולה, יהיו יחודיים ואיכותיים. עשיתי ממש שילובים קיצוניים, יכולתי לקנות אגרטל ב-300 ש"ח ועוד ואזה קטנה ממקס סטוק ב-20 ש"ח. ממש דמיינתי מה אני רוצה וליקטתי מכל מקום אפשרי. אין להתכחש לעובדה שנמאס לי מהאביזרים מאיקאה ותמיד כשאני קונה חפץ משם יש לי חשק להוציא אותו מהקשרו, ולהקפיץ אותו מהמקום המוכר כדי לקשר אותו לקונספט העיצובי שבחרתי.

ככה חלמתי לעצב לאנשים את הבית. העובדה שמישהו סומך עליי מרימה את הנפש והמוטיבציה עולה. ובואו נודה על האמת – אני סופר נהנית להחליט על הכל. אני בדעה שכל בעל מקצוע טוב במה שהוא עושה ובואו ניתן לו לעשות את העבודה.
ללא ספק הרגע המרגש ביותר בתהליך היה ביום האחרון שלו, בשעה 10 בלילה, כשניקינו אחרי אחרון הספקים והבית נראה ממש כמו מתוך מגזין – קבעתי עם איילת ואופיר שיגיעו הביתה והתגובה שלהם הייתה פרייסלס. באמת לא הרגשתי בפרוייקט הזה שאני עובדת עבור מישהו, הרגשתי שבזכות זה שיש לי טעם טוב בחרו בי, ואני פשוט מארגנת למישהו שאני אוהבת מתנה ממש ממש גדולה. התרגשתי מאוד לתת אותה וכשאיילת נכנסה היא הייתה בהלם וכל כך התרגשה שאין סיפוק גדול מזה.

טיפ מהמעצבת

למדתי שהמשפט הקלישאתי שאבא שלי לימד אותי "תמדוד פעמיים, תחתוך פעם אחת" הוא סופר נכון גם במקצוע שלי, ככל שאשב יותר לתכנן – ככה התהליך יהיה יותר נכון ומדויק.

עיצוב: בר בן ישי
צילום: אורית ארנון
עוד על בר בן ישי>>