הדירה בת ה-130 מ"ר ברמת השרון הורחבה, שופצה ועוצבה במסגרת תמ"א 38 שעבר הבניין, והתהליך כולו נעשה מתוך קונספט של פשטות והקפדה על גריד תכנוני שהביא לתוצאה של תחושת סדר, רוגע וזרימה נוחה בחלל.

המעצבת רוני ברטל משתפת: הדירה נמצאת ברמת השרון. המשפחה התגוררה בדירה כ-14 שנה לפני השיפוץ. הם נכנסו לדירה כזוג צעיר ובה נולדו שלושת ילדיהם.
גודל הדירה לאחר השיפוץ הינו 130 מ"ר + מרפסת (טרם השיפוץ היה 110 מ"ר, ללא מרפסת). המבנה הכולל של הנכס הוא מלבני – תוצאה של תוספת ממ"ד וחדר בקצה המבנה במסגרת תמ"א 38 שעבר הבניין. למעשה עם הממ"ד והחדר הנוספים נוצר מצב של חדר "כלוא" אותו הפכתי לחדר רחצה של הילדים. הנכס הוא בעל 5 חדרים.
את בני הזוג אני מכירה הכרות טובה רבת שנים והבחירה לצאת למסע הזה ביחד היתה מאוד קלה. המפגש הראשוני לתחילת העבודה היה מייד עם קבלת התכניות הראשונות של התמ"א 38. כבר אז התחלנו לגבש את הפרוגרמה אל מול השינוי שהבניין עתיד לעבור.

ניצבנו מול מספר נתונים התחלתיים: המשפחה התבגרה. זוג + 3 ילדים מתבגרים (בת ו-2 בנים). הצורך בחדר נוסף היה ממשי. כמו כן, עלה צורך לפינת טלוויזיה ופלייסטיישן המופרדת מהחלל הציבורי.
בנוסף, בעלת הבית הציגה בפניי את השאיפה לארח יותר מפגשים משפחתיים וחברתיים בבית. עם כל אלו ועוד כמה צרכים ובקשות יצאתי לתכנון. התכנון כלל ארגון מחדש של כל הפונקציות.
המטבח החדש מוקם היכן שהיה חדר רחצה של הילדים, המסדרון הארוך נוצל והוא מכיל פינת עבודה ואת פינת הפלייסטשיין של הבנים. דלת הזזה שנמצאת בחלל הציבורי מאפשרת סגירה של המסדרון, לפרטיות ושקט, או להסתרת דלת הכניסה מחדר המדרגות (בעקבות התמ"א נוצר מצב של שתי כניסות לדירה. אחת מחדר המדרגות שהיה טרם התמ"א, והשניה מהמעלית שהתווספה לכל הבניין ואינה נמצאת בחדר המדרגות). החלל הפרטי טופל גם הוא, שכן כאמור, נוצר מצב של חדר "כלוא".

הערך שהוביל אותי הוא פשטות תכנונית ועיצובית. יצרתי תכנון פשוט בעל סדר מרחבי וסכמת חלוקת חללים ברורה וזורמת. מיקסמתי את המרחב בחלל הציבורי, שכן המשפחה התבגרה ופנויה יותר לארח. הקפדתי על גריד תכנוני (שמירה על רצף הקווים בבית) מתוך אמונה שתכנון כזה מביא לתחושת סדר, לאווירה של רוגע ולזרימה הכי נוחה בחלל.

מבחינת המראה כיוונתי למשהו שאינו מוגדר ממש. משהו מינימליסטי, אך בעל תחושה שבאמת חיים וגרים בו. משהו קצת "זני" (מהמילה זן), אך מותאם לישראל. קצת יפני וקצת סקנדינבי. יחד עם ההגדרות הלא מוגדרות האלו ניתן לומר באופן חד משמעי שכיוונתי למשהו בהיר, לניקיון חזותי, לסדר וארגון מבחינת חללים, והכי חשוב, למשהו שנעים לדיירים.

מבחינת התקציב נעשה ניסיון לייעל את עלויות השיפוץ ככל האפשר. הקפדנו שלא להתפשר על מנת להגיע לתוצאה עיצובית בעלת ערך גבוה ככל שניתן במסגרת התקציב.
הבית עוצב בסגנון נקי, בהיר עם פלטת חומרים וצבעים מהודקת. נוצר חלל רענן, בעל ניקיון חזותי, עם גאומטריות פשוטות שמקנות תחושה של זרימה נכונה, קלילות, אווריריות ורוגע. הקונספט לעיצוב ולהלבשה גובש בשלב מוקדם מאוד בתהליך המשותף וליווה אותי לאורך כל הדרך.

הבחירות היו מאוד ברורות וידועות מראש. כתוצאה מכך לא היו התלבטויות. היה ברור שהולכים על פרקט אלון בהיר בכל הבית, עד כדי כך היה ברור שהלקוחות ראו אותו לראשונה רק לאחר התקנתו בביתם. כן היה ברור שהנגרות תהיה בהירה, שהריהוט יהיה קליל ורזה, שישולבו רהיטים מעץ אלון טבעי יחד עם יחידת מסגרות בסלון שתהיה לבנה. קבענו גם שהקיר בעל הנגרות הגבוהה במטבח והחלק ההמשכי שלה יהיה לבן כמו גוון הקירות ושגופי התאורה יהיו לבנים ועד כמה שניתן לא מורגשים, מלבד גוף מעל שולחן האוכל הממשיך את החומר שדי שולט בבית – עץ אלון טבעי.

בהתאם לכל זה החלל הציבורי כולל שולחן האוכל, הכיסאות והשולחנות סלוניים הם מעץ אלון. בחרנו כיסא טרקלין מתקפל שהוא סמל אייקוני ידוע (הכיסא נקרא NychairX) שעוצב ע"י המעצב היפני טאקשי ני בשנת 1958. כיסא אהוב עליי במיוחד שכן
הוא בעל אסתטיקה גבוהה, נוחות ופשטות. הכיסא תוכנן בהנדסת אנוש מעולה מבחינת זווית הישיבה המאפשרת תמיכה ומנוחה, זאת על פי המסורת היפנית הדוגלת בפעילות מתונה כחלק משגרת החיים.

עד כאן בחלל הציבורי הכל מאוד "זני". על זה מתווספים "החיים" של בעלי הבית שמכניסים את התחושה הביתית: החפצים בספרייה הגדולה, הצמחייה במרפסת, מנורת רצפה של המעצב היפני-אמריקאי הידוע Isamu Noguchi אשר עוצבה בשנה 1951. שולחן האוכל ושולחנות הסלון נבחרו בזכות הקווים הנקיים שלהם, והפשטות העיצובית שלהם. שטיח כהה מעט נבחר כדי להדגיש את כל אלו.

ישנם פריטי אמנות, קרמיקה, פסלים ואביזרים מגוונים בבית. שולבה אמנות נייר של האמנית הולנדית-ישראלית ביאנקה ספריינס.
ואומנות של טלי בן בסט: הדפס במטבח + ציור שמן שלה בכניסה למסדרון. כדי קרמיקה של סטודיו Now pottery.

הקו העיצובי הזה ממשיך היישר לתוך חדר השינה של ההורים. גם שם הבהירות שולטת. בכניסה לחלל השינה תלויה עבודה שאני יצרתי ונתתי מתנה לבעלי הבית עם כניסתם לבית בתום השיפוץ.

לא רציתי להתפשר על כלום בתהליך. ככל שאני צוברת נסיון במקצוע, אני תוספת את כל שלבי התהליך כמשפיעים על התוצאה. נכון שבדרך יש סטיות מהתכנון, והמציאות והחיים מעמידים לפעמים עובדות שסביבם צריך להתארגן. אבל במקביל להבנה הזו אני יותר ויותר נוטה להאמין שכל אלמנט, כל פרט וכל החלטה מהותיים. אני שואפת לפרויקטים ולבתים מטופלים היטב בכל רמות התהליך.

היה עבורי מרגש במיוחד להגיע ולראות את הבית אחרי שהדיירים חזרו לגור בו. לראות לקוחות ששמחים בחלל שתוכנן עבורם ומרגישים שעטיפת הבית נעימה להם ומפנקת אותם, הולמת את יכולתם, צרכיהם וטעמם. לראות שהתכנון מוכיח את עצמו והבית מתפקד טוב ונוח לדייריו.

עיצוב: רוני ברטל
צילום: עמית גירון
עוד על רוני ברטל>>

קולב עץ עומד על רצפה – חן זלקינד
כיסא בסלון – טאקשי ני מטונארי
שטיח בסלון  – ג'וזפון שטיחים
מנורות לצד מיטה – יאיר דורם
מסגרות בסלון – ניר כהן
כדי קרמיקה – Now pottery
אמנות – ביאנקה ספריינס, טלי בן בסט