מטבח סגול וארון מבואת כניסה בצבע כתמתם, הם רק חלק מבחירות הצבע הייחודיות שבוצעו בבית הזה, אשר נבנה באחד מהאיזורים היפים ביותר בצפון. פלטת הצבעים התוססת ומלאת התעוזה מבטאת את אהבתם של הדיירים לצבע והיא גרמה לאדריכלית לכנות את הפרוייקט הזה כבר בתחילתו "הבית הקטלוני".

האדריכלית שמרית משען משתפת: זהו בית שתכננתי מן היסוד בקיבוץ נאות מרדכי שבצפון. גודל הבית הוא כ-190 מ"ר המתפרשים על קומה אחת. הוא מתוכנן בצורה מאוד פשוטה וזה הקסם שלו. קל להבין אותו קל לתפוס אותו ואנחנו תמיד נאהב את מה שנהיר לנו.

חזית הבית תוכננה כא-סימטרית וכך גם הגג, וזה מעורר שאלות וסקרנות ראשונית בעיני המתבונן. חיפוי האבן על החזית הדרום-מזרחית מבליטה את הא-סימטריות. חלון הקוקיה העגול שנמצא בראש הגוש המחופה אבן נמצא כמעט באמצע, אבל רק כמעט. המתח שנוצר בדיוק בנקודה הזו גם הוא מייצר עניין.

הבית ממוקם בין שדות ויושב על שטח מלבני צר וארוך ומכאן גם צורתו היא מלבנית ארוכה. הכניסה אליו היא מאמצע הצלע הארוכה הצידית, כך שנכנסים למרכז הבית, היישר אל מול פינת האוכל וחלון זכוכית הצופה אל פאטיו קטנטן, אשר במרכזו עץ עם פרחים לבנים ענקיים, המשווים מראה אקזוטי כבר בפתח הדלת.

מימין לכניסה נמצאים הסלון והמטבח, וביניהם יש דלת ויטרינה לגינה הקדמית עם רחבת דשא ואופק של תלמים ארוכים מהשדה שממול. משמאל לכניסה נמצא האזור הפרטי שכולל ארבעה חדרים, שני חדרי רחצה, חדר כביסה וחדר משפחה קטנטן במבואת החדרים.

הלקוחה האמיצה הצטרפה אלי למסע צבעוני במיוחד. כבר בהתחלה קראתי לו הבית הקטלוני כי הוא כלל שילובי צבעים לא בנליים. מטבח סגול, ארון כניסה בגוון סלמון עז, שטיחים מלאי צבעים, חדר כביסה שעצם הבחירה הפחות קונבנציונאלית בו הפכה את החלל למדליק, ארונות חדרי ילדים שהם שילוב של צבע ועץ, וגם תמונת הענק של פרידה קאלו שצוירה בהזמנה אישית עבור הלקוחות. כל אלו יצרו מארג אמיץ עם קריצה אתנית ספרדית קטלונית.

התקציב שעמד לרשותנו היה סביר וסטנדרטי לזוג צעיר לפני ארבע שנים. מגבלות התקציב יצרו גם את הצורך להקפיץ ולייחד את הבית באלמנטים צנועי תקציב. צבע הוא דרך נהדרת לעשות זאת. כל האלמנטים מקבלים ייחוד והדגשה ברגע שצבע נכנס כשחקן למשחק.

עם הכניסה לבית אנו רואים מולנו את פינת האוכל, ובה שולחן עץ וכסאות עץ מסוגננים עם גב ומושב ארוג קש. אל מול שולחן האוכל חלון זכוכית ללא כנפי פתיחה, כך שמבט נקי וללא חלוקות נשקף לכיוון הפטיו המקסים. חיפוי האבן מבצבץ גם מן הפנים של הבית. מנורות צבעוניות תלויות מעל שולחן האוכל. ועל קיר פינת האוכל יש יצירה יפהפה משזירת ענפי עץ שממרכזת את החלל. 

ארון הכניסה עז הצבע תוכנן עם דלתות בעלות צוהר עגול כשל צוללת על כל אחת מהחזיתות. למה צוללת? כי בחגיגה אמיתית נעלמות המוסכמות, ובתפר הדק שבין הסגנונות הכל מותר, והכל אפשרי. אני מאוד אוהבת להכניס הומור גם לעיצוב וזה פשוט נראה לי נכון לשלב את זה כבר בכניסה הראשונית אל בית.

בסלון ספה רחבת ידיים ולצידה שני כסאות שעליהן מתוחה יריעת עור יוצרים מעגל שיח מעניין. פופי עור שחורים זרוקים בפינות, ובעת אירוח רב משתתפים הם מאפשרים ישיבה אלטרנטיבית ורביצה גם על השטיחים הברברים המרהיבים שמוסיפים טקסטורה, גיאומטריה וצבע לחלל. הנחת השטיחים זה על גבי זה יוצרת מערך של רבדים ושכבות. שידת טלויזה עם חזיתות קש יוצרות הלימה עם כסאות הקש בפינת האוכל וכיסאות הבר באי במטבח.

במטבח בחרנו בגוון סגול עמוק ויפהפה שלא אופייני לי כאדריכלית, אך באורח פלא בבית הזה הגוון התאים כמו כפפה ליד. במרכז המטבח ישנו אי ישיבה גדול בסגול כהה יותר. כמה שהפינה הזו דומיננטית בבית היא משרה על כל הבית רוגע וחמימות לא צפויה. מה שמסתמן כאלמנט הרועש ביותר בבית נתן למעשה את ההרמוניה המיטבית שאני כאדריכלית שואפת אליה – קצת כמו DJ של צבעים וחומרים. בין הארונות הגבוהים לבין הארונות הנמוכים של השיש יש ניתוק מוחלט ואפילו הדגשה של הניתוק באמצעות חלון ארוך. כשיש מטבחים גדולים אני אוהבת לנתק את הגופים. כך לא מתבזבזות פינות מתות ויש גישה לכל חלקי המטבח.

חדר כביסה הוא מקום פרקטי, ויחד עם זאת היה אחרון המקומות מבחינת תעדוף תקציבי. אז השתמשנו בפורמייקה שזה החומר הבסיסי ביותר ואני באופן אישי אוהבת אותו מאוד, ושינינו את בחירת הצבע מלבן שמרני שנבחר במרבית הבתים בחדר השירות, לגוון סלמון עז שהפך את המקום לחגיגה של ממש.

הפריט המרכזי בחדר המשחקים של הילדים הוא ארון בצבע ירוק עמוק וממנו יוצא שולחן עץ. גולת הכותרת היא לוח עץ מחורר שנתלה על הקיר, ופינים נשלפים מעץ אשר ניתנים לחיבור רנדומלי ועליהם מניחים מדפים לחפצים או לתלייה. זה מאפשר לשנות את העיצוב של הקיר בכל פעם באופן אחר. אני מאוד אוהבת שחדרי ילדים יכולים להשתנות.

במרכז פינת המשפחה תכננו ספריית ברזל שהכין בעל הבית בעצמו, בחלוקה גיאומטרית מעניינת, עם גב מתכת מנוקב בחלק מהתאים, ושם פיזרנו ספרים ומשחקים.

בחדר השינה של ההורים לא שינינו את הריהוט המקורי שהביאו הדיירים מהבית הקודם בשל תעדוף תקציבי, אבל בעזרת טקסטיל ומראת קש במרכז הקיר בחדר הפכנו את חדר השינה למקום מזמין, רך ונעים. 

אהבתי למסור למשפחה הזו את הבית. אני אוהבת את החיבור שלהם לבית ואת הפידבקים שהם מקבלים מכל עוברי האורח בקיבוץ. הופתעתי לגלות לקוחה לביאה שפרגנה לי ונתנה בי אמון מלא בכל שלב. אני מאמינה גדלה בכך שיש קורלציה בין הדרך ורמת האנרגיה שמייצרים בה את הבית, לבין התוצאה הסופית והתחושה בבית. 

 טיפ מהאדריכלית

חלון היציאה לפטיו היה אמור להיות ויטרינה מחולקת לשתיים עם אפשרות יציאה מפינת האוכל החוצה. חשבתי שזה מאוד חיוני שתהיה שם ויטרינה על מנת שהדיירים יוכלו לצאת בקלות לגינה, אחרת היציאה היחידה הנוספת לחזית הזו היא מחדר הכביסה. הלקוחה התעקשה שהיא רוצה שם חלון ללא אפשרות פתיחה, אלא מסגרת עם זכוכית שמשקיפה אל הנוף. התעקשתי, וכשלא עזר לי נכנעתי. היום אני אוהבת את התוצאה ורואה לגמרי את היתרונות שלה. הלקוחות יוצאים לגינה הזו מחדר הכביסה, אבל נהנים ממבט נקי לגמרי לחצר ולעץ עם פרחים לבנים ענקיים. הבנתי את הקונספט, השכלתי ממנו ואני עושה אותו כיום בהרבה בתים שלי. למדתי לזרום עם הלקוחות וגם למדתי שהאדריכל לא תמיד צודק.

עיצוב ואדריכלות: שמרית משען
צילום: רונן קוק
עוד על שמרית משען>>