האדריכלית שמרית משען אברמוביץ'' משתפת: זהו ביתם של בני הזוג דפנה ויורם וארבעת ילדיהם: עומר, אור, איה ונבו. הבית ממוקם במושב פארן שבערבה, ולפני שנבנה, בני המשפחה התגוררו באותו שטח בקראוון נייד שהוצב שם. גודל הבית כ-240 מ"ר, ובנוי כולו בקומה אחת. בני הזוג הגיעו אליי לפני מספר שנים בעקבות פרסום של פרויקט קודם שלי באחד ממגזיני האדריכלות, ובשיחה ראשונית כבר הבנו שיש בינינו כימיה טובה. במהרה הצלחתי להבין את הצרכים של משפחה עם מתבגרים שזקוקה לאינטימיות לכל אחד מבניה, ובעיקר להורים, כשברקע גם צורך מיוחד לאב המשפחה, העובד מהבית וזקוק לחלל שמקשר ומנתק אותו בו-זמנית מלב הבית.

בני הזוג הם דור שני למקימי המושב, והחיבור לסביבה המדברית טבעי עבורם. היה לי ברור שאת פשטות המדבר אטמיע בתכנון הבית. בתים שתכננתי בעבר ניחנים לרוב באופי דומיננטי. אני כאדריכלית, שאוהבת לשלב קשתות ועיגולים, מרבה לתכנן מעטפת שמספרת סיפור, שמכניסה אותנו לתוך רעיון וסגנון. לעומת זאת, במקרה של הבית הזה, המטרה הייתה אחרת: תכנון בית נעים, חמים ומזמין עבור דייריו, כזה שישקף את הדיונות המקיפות אותו ויספק חצר פנימית מוגנת מפני רוחות המדבר. רציתי ליצור בית פרקטי שמותאם לסביבתו, לא כזה שגונב את ההצגה.
הבית מתוכנן בצורת H. עם הכניסה, מצד ימין נמצא החלל הציבורי, פינת עבודה, אזור שירות נסתר הכולל פינת כביסה עם גישה לחוץ, וממ"ד שמשמש כחדר עבודה עבור יורם. בצדו השני של הבית ממוקם האזור הפרטי, הכולל חדר משפחה, פינת מחשב לילדים עם שפע אחסון, שירותי אורחים, ארבעה חדרי שינה, חדר רחצה ומאסטר הורים הכולל חדר רחצה.

זהו הבית הראשון שתכננתי במושב פארן, ומאז נוספו בתים רבים שתכננתי במושב ובאזור כולו. רוב עבודתי היא בצפון הארץ ובבתים בגודל ממוצע של 180-200 מ"ר, אך כאן התבקשתי לתכנן בית גדול יותר. גם אם זה לא הוגדר בפרוגרמה או בשיחות הראשוניות, מהסקיצות הראשונות התבקשתי להרחיב את התכנון. המשפטים "אנחנו מארחים הרבה ומי שמגיע נשאר לסוף שבוע" ו-"הנסיעה לסופר רחוקה, ואנחנו קונים הרבה סטוקים למזווה" גרמו לי להבין את אורח החיים והצרכים המיוחדים למקום.
בהתאם לכך, כל התכנון כאן נעשה גדול יותר – המטבח, למשל, נמתח לאורך 6 מטרים, ובמרכזו שולחן אוכל גדול ונעים לישיבה, המחליף את האי הקלאסי. כל הארוחות, בין אם של בני המשפחה עצמם או עם חברים (וזה קורה כמעט כל הזמן), מתרכזות סביב שולחן זה, שמהווה מקום ישיבה נוח במיוחד כאשר הסבים, המתגוררים במושב, מצטרפים לארוחה.

עבור חזיתות המטבח בחרנו בגוון לבן שבור ובגימורים נקיים ופשוטים, עם ידיות חיצוניות שמזכירות את המטבחים של פעם. בנישה עמוקה במטבח הותקנו מדפי עץ מלא שמחממים את החלל, ובמרכז המטבח, מתחת לשולחן, שולבו אריחי וינטג' צהובים עם איורי קשתות, התואמים את טעמה של דפנה. חלון המטבח הרחב משקיף אל הדיונות היפהפיות שמסביב.

בסלון רחב הידיים הכל משדר קלילות, ריחוף וניקיון עיצובי. שידת הטלוויזיה הפשוטה עומדת על רגלי ברזל דקיקות וגם שולחן הסלון יושב על קובייה עשויה רגלי ברזל.

הספה הכחולה נמתחת לאורך לא מבוטל של למעלה משלושה מטרים, ומאז שהבית אוכלס נותרה השאלה מה לעשות עם הקיר הלבן שמאחוריה. הרעיון התבשל עד שהלקוחה מצאה חברה המתמחה ביצירת ספריות סופר-מינימליסטיות, המורכבות ממדפי ברזל דקיקים בעובי של 2 מ"מ בלבד, המחוברים במערכת א-סימטרית של כבלים המשתרעים מהרצפה לתקרה. התוצאה היא אלמנט עיצובי מינימליסטי שמוסיף ייחוד לחלל מבלי להעמיס על היושבים בספה.

יצירות אמנות מינימליסטיות מפוזרות על הקירות יחד עם מראה עגולה ומנורה משתלשלת, ויחד יוצרים קומפוזיציה נעימה ומעניינת לעין. לצד זה, ארון כניסה כחול השובר את פלטת הצבעים הנייטרלית, עם שידת עץ וברזל המוסיפה פשטות ומספקת פתרון נוח לחפצים חיוניים ביציאה מהבית.

פינת העבודה היא תוצר של רגע אחרון – לאחר תכנון המטבח הגדול החלטנו להסב את קצהו לפינת מחשב, מקום שבו נכתבים מתכונים, מחובר אליו טלפון קווי, עם עמדת אינטרנט ורשימות חשבונות, וכל ההתעסקות בניירת נשארת קרובה למטבח, המרכזי והאהוב.

לצד פינת המחשב ניצב ארון כלים ששילבנו בו דלתות אטומות עם דלתות מזכוכית. הארון מאפשר תצוגה נאה לכלי המטבח האהובים על בעלת הבית.

פינת המשפחה ממוקמת בדיוק על התפר שבין האגף הפרטי לציבורי בבית. עבורה נבחרה ספת קומבינציה שניתן לשנות ולרענן בכל פעם. הספה מורכבת מחלקים שונים בגוונים ובמרקמים מגוונים, המוסיפים עניין ושמחה לחלל.

חדרי הילדים תוכננו בהתאם להעדפות האישיות של כל אחד מהם, עם קירות צבועים באופן חלקי ודוגמאות גיאומטריות היוצרות עניין. נוסף על כך, לכל חדר הותאמו פתרונות אחסון, מדפים תלויים ואנקולים מעוצבים לתליית בגדים.

ריצפת חדרי הרחצה חופתה באריחי משושה מינימליסטיים שמוסיפים עניין אך שומרים על מראה מאופק ולא דרמטי מדי. שילוב של עץ בחדר הרחצה של ההורים וצבע בתנור בחדר הרחצה של הילדים משלים את התמונה.

בשונה מבתים אחרים שתכננתי, בבית הזה לא כל הקירות בחדרי הרחצה קיבלו חיפוי מלא; הקירות שמחוץ למגע רטוב נותרו עם טיח בלבד, מה שיוצר תחושה נעימה יותר, פחות "חדר רחצה" ויותר חלל מעוצב.

ימי התכנון והקניות של הבית ליוו אותי בהריון מתקדם ולא פשוט. המפגשים עם דפנה, שהגיעה תמיד עם אמה האהובה, נערכו במסעדות באמצע הדרך, והיו הרבה מעבר לפגישות עבודה. אלו היו רגעים כיפיים של שיחה על תכנון וצבעים, הנאה מהמפגש ומהארוחה. דפנה ואמה הביאו לי פרחים בכל פעם, והחוויה הייתה רכה, נשית ומרימה. לעולם לא אשכח להן את המחוות הקטנות הללו, שהיו עולם ומלואו עבורי בדיוק בזמן הנכון. עד היום משפחתי ואני מתארחים מדי פעם אצל המשפחה במושב – לארוחה או לסוף שבוע, והקשר החם נשמר.

אני מתכננת ומעצבת בתים רבים, כולם יפים בעיניי. את הבית הזה אני זוכרת במיוחד, והוא חלק ממני, לא רק בגלל האדריכלות שבו, שהיא יפה ומדברת בעד עצמה, אלא גם בזכות החומר האנושי שמאחוריו, שהוא משובח במיוחד. הנסיעות, הארוחות, השיחות, הפרגון והאירוח שווים בעיניי יותר מסך כל חלקי הפרויקט. לא במקרה זה הבית הראשון שלי בערבה, ובעקבותיו באו רבים נוספים. הבית הזה משדר נועם ורוגע שקשה להסביר במילים – אפשר לחוות את זה רק בביקור.

טיפ מהמעצבת