אחרי סיום התואר השני בפילוסופיה, ניצבה מעצבת הפנים דנה ברוזה בצומת דרכים שבה הייתה צריכה לבחור בין המשך לימודי דוקטורט בפילוסופיה לבין לימודי עיצוב פנים. ואיזה מזל שהאהבה לאסתטיקה ניצחה בסוף כי אנחנו הרווחנו את כל היופי הזה.

5 עובדות

1. אני בת 37, נשואה ליואב, ואמא ליהלי (12) ולרואי (9) ולכלבה פולי (1). חיפאית גאה מלידה, אבל מפנטזת על מגורים בתל אביב בפנסיה.
2. את רוב שעות הערות שלי מלווה מוזיקה. בין אם זה בעבודה, בבישול, באוטו או בבילויים, תמיד היא שם ברקע או במרכז, מתאימה ומכוונת לי את מצב הרוח. לאחרונה פרגנתי לעצמי, ותכננתי שידה מושלמת עבור אוסף התקליטים שלנו.
3. אני ממש אוהבת לשפץ מבנים ישנים, כאלה שנבנו בשיטות בנייה של פעם ועם תקרות גבוהות. אני מרגישה שיש במבנים ישנים קסם שלרוב לא מצליחים לשחזר אותו בבנייה חדשה. כשאני מעצבת חלל עם היסטוריה, התפקיד שלי הוא לתת במה לאותו קסם ישן, ולמצוא את האיזון הנכון בינו לבין תכנון ועיצוב שמתאימים לתקופתנו ולדייריו החדשים.
4. חוץ מדירות ובתים אני גם מעצבת מסעדות וברים. הרבה פעמים שואלים אותי מה אני אוהבת יותר, וקשה לי לענות. מצד אחד, אני אוהבת את הקשר והייחודיות שבעיצוב בתים, ומצד שני, אוהבת את האתגר וההתפרעות שיש בעיצוב של ברים ומסעדות, שצריך להיות יותר נועז ואפילו גרנדיוזי.
5. יש לי קשר עמוק עם העיר התחתית בחיפה. עוד מימי הצבא, זה היה איזור הבילוי המועדף עליי. לאחר הצבא התחלתי לעבוד כמלצרית, ומאוחר יותר כברמנית באחד הפאבים בעיר, ושם גם הכרתי את בן-זוגי, יואב. גם היום, כשאני יוצאת, זה באיזור העיר התחתית.

<< נרשמתם כבר לאינסטגרם עם הכי הרבה השראה? >>

ההתחלה

למדתי עיצוב פנים בטכניון, במסלול של שנתיים. לאחר סיום הלימודים עבדתי כשכירה במשרדי עיצוב פנים ואדריכלות במשך 5 שנים, עד שפתחתי בדרכי העצמאית בשנת 2015.
התחלתי ללמוד עיצוב פנים במקביל לסיום התואר השני שלי בפילוסופיה באוניברסיטת חיפה, שבא אחרי תואר ראשון בפילוסופיה ופסיכולוגיה. ההחלטה על לימודי עיצוב הפנים הגיעה בשלב שבו הייתי בפרשת דרכים. הייתי צריכה להחליט האם להמשיך לדוקטורט בפילוסופיה או האם לעשות הסבה מקצועית לתחום של יצירה כלשהי, שכנראה תמיד בערה בי. היה חסר לי העיסוק באסתטיקה ויצירה שהיא גשמית יותר. מעבר לכך, תמיד היה בי צד ריאלי יותר, שלא היה לו ביטוי כל כך בלימודים האקדמאים שלי, וכן בא לידי ביטוי בעיצוב הפנים בתכנון ובשרטוט מדויק.

ייחוד

כשאני מעצבת חלל, מעבר לנסיון לייצר תחושה אסתטית, חשוב לי שיהיה גם מעניין, שיספר סיפור ויתכתב עם האנשים שחיים בו. ואם זה שיפוץ של מבנה ישן, גם על ההיסטוריה של המבנה עצמו. מהסיבה הזו, לרוב איני דבקה בסגנון עיצובי אחד, אלא משלבת כמה. בדרך כלל אני שומרת על בסיס נקי, עדין ועכשווי, אבל עם קריצות ותשומת לב לפרטים כמו של פעם. הלקוחות שלי מחפשים עיצוב עם אופי, או כמו שהגדירה את זה פעם אחת מלקוחותיי, כשסיפרה לי מדוע בחרה דווקא בי לעיצוב ביתה, היא אמרה שהיא רצתה בית שהוא לא "סחי", אלא משהו שהוא קצת פרום בקצוות. אני חושבת שהיא הגדירה את זה יותר טוב ממני.
האסתטיקה שלי היא דו-קוטבית, מצד אחד מאוד עדינה, רגועה, וטבעית, ומצד שני משלבת אלמנטים דרמטיים, עם קריצה לאוונגארד וגותיקה. הצד העדין והרגוע הוא הרווח יותר בעיצוביי, ובא לידי ביטוי בגוונים קרירים מעושנים, שאהובים עליי במיוחד, בשילוב עם הרבה עץ וחומרים טבעיים אחרים. הצד הדרמטי לרוב ישלים את הרגוע בנגיעות של סטיילינג או בגווני הנגרות. לרוב לא אשלב יותר מ-3 גוונים באותו חלל.

אתגרים

אני מאמינה שבכדי להוציא מעצמי את המיטב ולהיות מסופקת מקצועית, אני צריכה אתגרים. בין אם מדובר בחלל מאתגר, בתקציב מוגבל או בסוג פרויקט חדש, שעדיין לא עשיתי דומה לו. אבל בגדול, כל פרויקט חדש הוא מאתגר, במובן שהוא מביא איתו אנשים חדשים עם רצונות חדשים וחלל חדש.

הכי כיף בעבודה 

מה שאני הכי אוהבת בעבודה כמעצבת הוא הדינאמיות של המקצוע, שמשלב מגוון גדול של פעולות ושלבים שונים. מדידה, שרטוט, תכנון, עיצוב, בחירות, רכישות, פיקוח בשטח וימי צילום. כל אלה מערבים קשר עם בעלי מקצוע שונים, בלוקיישנים שונים ודורשים ממני כישורים שונים. וכמובן הקשר העמוק שמתפתח עם הלקוח עצמו במהלך הפרויקט.

השראה

הזמר, היוצר, והסופר ניק קייב הוא הדמות שהכי מעוררת בי השראה בחיי. פשוט להיות מי שאני ומה שאני אוהבת, כולל הצדדים האפלים, ולעשות את זה בסטייל וייחודיות שלא מנסה להיות אף אחד אחר.

מלקטת

תהליך ליקוט הפריטים זה הדבר שאולי הכי משתנה אצלי. יש פרויקטים שכל הקונספט העיצובי שגיבשתי עבורם נבע מפריט או כמה שהיו לבעלי הנכס ואהובים עליהם במיוחד או מסמלים עבורם משהו, ולעומת זאת יש פרויקטים שקיבלתי קנבס חלק לגמרי, והקונספט גובש בעקבות הסביבה או המבנה עצמו, ואז מתכננת או מחפשת פריטים שישלימו את התחושה. בכל מקרה זה אף פעם לא מסתכם בחנות אחת, אלא נוצר איזשהו אוסף אקלקטי ייחודי לחלל.

בית החלומות

בית החלומות האולטימטיבי שלי הוא מבנה ישן בחיפה או בתל אביב, עם קירות חיצוניים עבים וספי חלון רחבים, עם תקרות ופתחים גבוהים ושפע של אור טבעי. הייתי משפצת את המבנה לחלוטין, אך שומרת על אופיו הישן, מתכננת נגרות חדשה ומשלבת בו גם ענתיקות ואמנות.

החנות הסודית שלי

Prat Living בתל אביב. אוסף מדהים של ריהוט, תאורה ופריטים משלימים מארצות הקור. כל פעם שאני מבקרת בה אני לא עומדת בפיתוי, ויוצאת עם עוד משהו חדש לבית.

מפרגנת

לאדריכלית והמעצבת צחית תשובה יש יכולת קסומה ליצור תחושה ביתית, רכה, ומשרת שלווה ורוגע. אני מאוד מתחברת לאסתטיקה שלה.

חלומות

זה חוקי להגיד שאני חיה את החלום? כבר זמן מה שאני יכולה להרשות לעצמי לבחור בפינצטה את הפרויקטים והאנשים שאיתם אני עובדת. פרויקטים מאתגרים, מעניינים ושפשוט עושים לי את זה, עם אנשים שאני נהנית להעביר איתם את הזמן, ושהם חלק בלתי נפרד מהתהליך והתוצאה. בגדול, החלום שלי הוא להרגיש שאני ממשיכה להתפתח, לעמוד באתגרים החדשים שעומדים בפניי, ובעיקר להמשיך ליהנות מכל פרויקט ופרויקט.

טיפ

השתדלו לשמור על האותנטיות של החומרים, והמנעו ככל הניתן משימוש בחומרים שנראים כמו משהו אחר, קרמיקה דמויית עץ למשל, שאף פעם לא תוכל לתת תחושה של הדבר האמיתי.

לאתר של דנה ברוזה>>
עוד על דנה ברוזה>>