דירת קבלן סטנדרטית, של זוג בשנות ה-60 לחייהם, אשר בעזרת שימוש בצבעוניות כהה ואלגנטית ושילוב חומרים וטקסטורות הפכה לדירה מעניינת, מסקרנת, חמימה וחוצת גיל.

המעצבת שלומית גליקס משתפת: בני הזוג בשנות ה-60 לחייהם, ילידי רמת השרון, רכשו את הדירה מקבלן כשהדירה הייתה בשלבים מתקדמים. עם קבלת המפתח ובטרם המעבר, תוכנן החלל הציבורי מחדש והותאם לצרכיהם. לפני המעבר התגוררו בני הזוג במשך כ-35 שנה בבית פרטי ברמת השרון והמעבר היה עבורם ציון דרך משמעותי. גודלה של הדירה כ- 95 מ"ר + מרפסת 10 מ"ר. הדירה הייתה בת 4 חדרים לפני השיפוץ וויתרנו על חדר אחד לטובת החלל הציבורי.
ביתם הפרטי הקודם של הזוג היה בן 35 שנה, ישן ומיושן וחלומם היה להרגיש כל יום מחדש כאילו נכנסים לבית מלון. הקונספט היה ליצור מראה אלגנטי אך שיקי וצעיר. הצבעוניות היא שילוב של גוון גרפיט כהה על רקע לבן רך ובהיר ונגיעות צבע קלות של ירוק וטורקיז. העיצוב מתאפיין בשילוב של חומרים וטקסטורות שונים היוצרים מראה אלגנטי, עשיר ויוקרתי מחד, אך אקלקטי חם ומזמין מאידך. השימוש המרובה בעץ האלון הטבעי, משלים את המראה ומקנה לחלל אווירה ביתית וחמה, והשימוש בירוק -טורקיז על גווניו כמשלים, בא לידי ביטוי בבחירת השטיח, הכריות ובפריטי האמנות.

התקציב שעמד לרשותנו היה 350,000 ש"ח, אשר כלל עבודת קבלן – הכנות ותיקוני חשמל ואינסטלציה בחלל הציבורי, נגרות מלאה לבית, ריהוט מלא, לרבות ריהוט חדרי שינה וריהוט חוץ, וכן הלבשה מלאה הכוללת וילונות, שטיחים, אקססוריז ואמנות.

הדיירים מאוד אוהבים לארח בני משפחה וחברים, הדיירת מבשלת ואופה דרך קבע, לכן היה חשוב מאוד לתכנן חלל ציבורי מרווח ומטבח נוח, ופרקטי ככל הניתן. בתכנון המטבח ניתן דגש על משטח עבודה גדול ונוח לצד אזורי אחסון מרובים.

בהמשך המטבח תוכננה יחידת נגרות דקורטיבית בחלקה העליון, בעוד בחלקה התחתון נוסף מקום אחסון ואף איזור ישיבה נגיש לארוחות קלות וקפה של בוקר. יחידת הנגרות משלבת פורניר אלון וצביעת שלייפלק עם שני מדפי ברזל מרחפים שחורים ודקיקים.

אני מאוד אוהבת את המטבח בבית ואת פינת הישיבה שבו. המטבח הישראלי הוא לרוב הלב של הבית ולעיתים קרובות שטחו קטן ומאתגר. תכנון מטבח מרווח, פרקטי ויחד עם זאת הקולע לטעמם של בני הבית הוא בהחלט אתגר משמעותי בתהליך.

על מנת לייצר חלל ציבורי מרווח, הוחלט לוותר על חדר שינה אחד מתוך שלושת חדרי השינה, ובכך להרחיב את החלל הציבורי. באיזור זה מוקמה פינת האוכל עם שולחן גדול ושישה כסאות.

למעשה, ביטול החדר חשף בחלקו את האיזור הפרטי וללא ספק אחד האתגרים בתהליך, היה ליצור הפרדה בין החלל הציבורי לחלל הפרטי. לשם כך השתמשתי במחיצת משרבייה מדגם "גליקס" של דקובריק.
המחיצה עזרה בהפרדה בין החלל הפרטי לציבורי וגם נתנה מימד עיצובי אקלקטי ומרשים בחלל שיוצר עניין וסקרנות. צביעת המשרבייה בגוון גרפיט כהה העניקה לה מראה דרמטי ואלגנטי.

מערך הריהוט בסלון תוכנן כך, שהספה המרכזית פונה אל דלת הכניסה ועומדת עם גבה לפינת האוכל. על מנת להגדיל את כמות מקומות הישיבה ויחד עם זאת לשמור על מראה מאוורר ולא כבד, נבחרו שתי ספות בעלות מסעדים דקים ובנוסף שתי כורסאות עם מסעדי עץ מאווררים. על מנת להגדיר את איזור האירוח ולהרחיב אותו בחרנו שטיח גדול במיוחד – 4/3 מ'.

בחדר השינה בחרנו במיטה בעלת גב מרופד ולצידה הנחנו שתי שידות צד כהות, אך יחד עם זאת קלילות.

ללקוחות היה חשוב להיות נוכחים בפגישות הנגרות ובעיקר בבחירת הריהוט על מנת לוודא שהריהוט נוח להם. הלקוחה גם הצטרפה לבחירת השטיחים והאמנות, אך יתר ימי הקניות היו ללא הלקוחות ואני תכננתי ובחרתי עבורם את הפריטים.

הדירה הזו מוכיחה שאפשר להעז עם צבעים כהים, הם אינם מקטינים ואינם מאיימים. בשילוב עם רקע נכון הם אלגנטיים דרמטיים ומסקרנים.
הייתה לי הזכות לעצב דירה, אשר בעליה איפשרו לי חופש כמעט מוחלט בבחירות. הלקוחות מספרים לי שהעוברים ברחוב, המרימים מבטם מעלה, אינם יכולים שלא לשים לב לדירה הקטנה והמיוחדת עם האלמנטים העיצוביים המעניינים אשר נגלים לעין. לא מעט עוברי אורח דופקים בדלת ומבקשים להיכנס פנימה ולספק את סקרנותם ביחס לחלל ולמשרבייה שבו. הדיירים שמטבעם מארחים נהדרים ונהנים מהמחמאות מאוד. גם אני.

עיצוב: שלומית גליקס
צילום: איתי בנית
עוד על שלומית גליקס תוכלו לקרוא כאן>>

נגרות – נגריית חמד- קיטצ'ן אנד מור
קונסולת הכניסה ושולחן הסלון – בהזמנה ובהתאמה בגרפיטי-ניסים ערד
פינת האוכל –  תוכננה בהתאמה בניו וינטאג'
שטיח וינטאג' אותנטי-  מישל סומך
תאורה במרכז הסלון ובפינת האוכל מפליז משולב עם זכוכית – אשר אטדגי
יתר התאורה מעל שולחן הקפה והתאורה הטכנית המשלימה – כלי אור
וילונות- אירופה דקור
ציורי האמנות – תמר רודד ויעל דרייזן
אקססוריז – תמה-שופ, פרחי הלה, SAGATLV
משרביה – דקובריק