בדירה בעלת הרבה זכרונות סנטימנטליים, הנמצאת בבניין באוהאוס בן 90 שנים בתל אביב הוסרו בתהליך השיפוץ כל קירות הפנים הרבים והנמכות התקרה עד שהתגלתה לה הפנינה האמיתית שהייתה חבויה ביניהם. עיצובה של הדירה שם דגש על מקומות אחסון באמצעות הנגרות הייחודית ועל חלל ציבורי מרווח הכולל מטבח ופינת אוכל המתאימים לאוהבי הבישול והאירוח.

המעצב יהודה בן ישי משתף בתהליך: הדירה ממוקמת בקומה הרביעית בבניין באוהאוס בן ארבע קומות אשר נבנה בשנות ה-30. שטח הדירה הוא 120 מ"ר במפלס אחד. מבנה הדירה מלבני, צר וארוך, מתגורר בה זוג בשנות ה-40 לחייהם עם שני ילדיהם: ילדה בת 7 וילד בן 5.
הם זוג חם ורגיש שאוהב את החיים הטובים: להאזין למוזיקה, לבשל אוכל טעים ולארח. בעבר הדירה הייתה שייכת לסבא וסבתא של הדיירת שהיו מראשוני המתיישבים בעיר. כנכדה, היא בילתה בדירה שנים רבות ויש לה המון זכרונות נפלאים משם. לאחר שסבא וסבתא נפטרו החליטו בני הזוג לשפץ את הדירה ולעבור להתגורר בה.

בתכנון המקורי הדירה חולקה לארבעה חדרים, חדר רחצה, חדר שירותים וארבע מרפסות שהקיפו אותה. חדרי השינה היו גדולים ומרווחים ובאו על חשבון החללים הציבוריים שהיו קטנים. השיפוץ כלל הריסה של כל קירות הפנים של הדירה, וחלוקה חדשה לשלושה חדרי שינה, שני חדרי רחצה וסגירה של שתי מרפסות אל תוך הדירה לטובת סלון ומטבח מרווחים יותר. נשארו שתי מרפסות פתוחות בחזית ובעורף.

ההיכרות שלי עם הדיירים הייתה דרך לקוחה שלא מפסיקה להתרגש מהדירה שעיצבתי לה בשנה שעברה. מהרגע הראשון היה לנו חיבור טוב. היה לי ברור שיש להם ידע וניסיון בתחום הבניה והם יודעים מה הם רוצים. הם ביקשו שאשים דגש על מקומות אחסון, מטבח מרווח ומפנק ופינת אוכל ענקית לאירוח. במהלך הפגישה הם סיפרו לי על הילדות והנוסטלגיה בבית של סבא וסבתא והבנתי שהזכרון שלהם הוא חלק בלתי נפרד מתהליך השיפוץ, עם זאת היה להם חשוב להבהיר שהם רוצים דירה מינימליסטית, עם קווים נקיים וחמים.

בשלב התכנון עלתה שאלה מהותית לגבי יחס החלוקה של המטבח ופינת האוכל. האם לחלק בנפרד את המטבח ופינת האוכל או לשלב אותם לחלל אחד. לשמחתי, החלטנו יחד שהמטבח ופינת האוכל יהיו בחלל אחד מרווח שבמרכזו פינת האוכל. פינת האוכל כוללת שולחן וכסאות מהביטאט, כמו שאר הריהוט בבית, והיא הלב הפועם של הבית.

הקונספט שהתמקדנו בו היה וילה בלב העיר. כלומר, דירה שתרגיש כמו וילה, פתוחה, מרווחת מוארת ופונקציונלית. מהרגע הראשון שנכנסתי לדירה ראיתי את הפוטנציאל האדיר שהיה בה. היה לי ברור שבין הקירות הרבים והנמכות התקרה, מסתתרת פנינה אמיתית.

בסקיצה הראשונה שהגשתי לזוג, החלל הציבורי פנה לכיוון שדרות רוטשילד. זה הרגיש לי נכון. אבל אז סיפרה לי הלקוחה שבילדותה אהבה לשכב במיטה של סבתא ושתיהן היו מביטות בצמרות העצים של השדרה. החלטנו לשמר את הזכרון הזה והשארנו את חדר ההורים במקומו המקורי כמו בנוף ילדותה. זו הייתה אבן היסוד לחלוקה החדשה.

כבר בשלב התכניות היה לי חשוב לייצר מראה קליל ואוורירי עם מינימום קירות. שלב הבניה הסתכם בהוספה של ארבע מחיצות גבס וכל שאר המחיצות בדירה נבנו בנגרות על ידי חברת SCUMPI. את שטח הקירות החליפו שטחי אחסון. קיבלנו החלטה עיצובית שכל פרטי הנגרות יהיו בנויים מרצפה עד תקרה ובכך ננצל את גובהה הייחודי של התקרה בדירה (3.2 מטר) פלטת החומרים שבחרנו לדירה כללה חומרים טבעיים ואורגניים: שילוב של עץ, ברזל, אבן, שיש, וצבעים שקטים ורגועים.

האתגר הראשון שעמד בדרכי הוא המבנה הצר והארוך של הדירה שהכתיב מסדרון לכל אורכה. ברוב הפרויקטים שלי אני משתדל להימנע ממסדרונות ולייצר חללים פתוחים ומרווחים. בגלל מבנה הדירה הצר והארוך לא היתה לי ברירה ולכן היה לי חשוב לשלב פונקציונליות בתוך המסדרון ולהפוך אותו לאזור פעיל. הרחבתי את שטח המסדרון, מצדו האחד תכננתי ארון קיר המשמש כחדר שירות, ומצדו השני ספריה ייחודית המשמשת כמחיצה בין המסדרון לחדרי הילדים.
הספרייה משולבת דלתות אינטגרליות שדרכן עוברים לחדרי הילדים ובגב שילבתי את ארונות הבגדים ומערכות המיזוג. המסדרון שהתחיל כאתגר הפך להיות חלל פונקציונלי פעיל במהלך היום, ובסופו, כשסוגרים את הדלתות מקבלים חלל נקי ומסודר.

אתגר נוסף שעמד בפניי הוא המורכבות של פרטי הנגרות הלא קונבנציונליים שתכננתי בדירה, החל מדלתות ענקיות מרצפה עד תקרה עם משקלים מטורפים, ידיות נסתרות ששתולות בכל ארון והפריט המורכב ביותר בדירה שהוא המחיצה שמפרידה בין המסדרון לחדרי הילדים. בזכות המקצועיות של נגריית SCUMPI הצלחנו להתמודד עם כל הפרטים המורכבים והם הצליחו לעמוד ברף הגבוה שהצבנו בדירה. בנוסף לכל המורכבות הטכנית, גם החל הסגר הראשון שהביאה איתה הקורונה, על אף ולמרות הכל הצלחנו לעמוד בזמנים ולסיים את הפרויקט כמתוכנן.

אחת הפינות האהובות עלי בדירה הייתה בכלל לפני השיפוץ מסדרון, וכיום היא חלל פתוח בו עומד פסנתר שחור מבריק, לצידו כסא נדנדה, שהסבא בנה במו ידיו. החלל הפך לפינה עם זיכרון אופטימי ומלא בשמחת חיים.

פריט נוסף שאהבתי, ששידרג את המקלחת, היה אוסף הבשמים המיניאטורי שהוצג בתוך כוורת עץ עם תאים קטנטנים, ששמרה הלקוחה מגיל 13.

הדירה הזאת מלאה בשטחי אחסון והיה לנו חשוב למצוא נגר שידע להתמודד עם כמות פרטי הנגרות ויחד עם זאת לשמור על השפה המינימליסטית שרצינו ליצור. כבר מהפגישה הראשונה בנגריית SCUMPI היתה לנו תחושה טובה לגביהם. הם פתחו בפנינו את הסדנא, הראו לנו דוגמאות ותוך כדי שעברנו יחד על התכניות הם העלו פתרונות יצירתיים. תהליך הביצוע היה מלא בפרטי נגרות מורכבים, דלתות ענקיות כבדות במיוחד בגדלים לא סטנדרטיים, ידיות אינטגרליות, דלתות אקורדיון עם צירים חזקים ועוד. הם יצרו עבורנו מודלים קטנים של חזיתות הארונות ודוגמאות צבע רבות עד שהגענו לגוון המדויק שרצינו. הם עמדו באתגר הנגרויות הזה באופן מרשים מאוד והצליחו להגשים את החלום העיצובי שלנו דרך הנגרות שלהם. 

כל הפרוייקט היה מלא ברגעים מרגשים עם אנשי מקצוע שנתנו מעצמם מכל הלב. אותי באופן אישי, כמו בכל פרוייקט, השלב שהכי מרגש הוא סיום שלב ההריסה. הרגע שבו מנקים את כל המחיצות הישנות ונחשף בפנינו חלל עירום כמו קנבס לבן נקי. זה מסמל עבורי את הרגע בו מגיעה התחלה חדשה.

שיפוץ הוא תהליך אינטימי וקרוב בין המעצב לבני הבית. אני מאמין בחיבורים בין בני אדם, בעבודה ובכלל בחיים. במהלך השיפוץ גיליתי שהדיירת היא צלמת מוכשרת בשעות הפנאי והחלטנו יחד למסגר צילומים ועבודות שלה בדירה. בפרויקט הזה התחדד לי שוב עד כמה חשוב החיבור הזה. נרקם ביננו קשר מיוחד ומאנשים זרים הפכנו לשותפים ליצירה וחברים טובים.
עיצוב: יהודה בן ישי
צילום: שירן כרמל

ספקים:
כל הנגרות בבית – Scumpi 
כלים סניטריים – חזי בנק
ריהוט – הביטאט
חלונות – באוהאוס קליל
פרקט – ווד בוטיק
וילונות – אלה דקור
תאורה – קרני תכלת
שיש – פרביטל
שטיחים – צמר וג'וזפון
אמנות – טלי בן בסט