במסגרת ביקורי הבתים שלנו טרם יצא לנו לבקר בבית שכור, עד לביקור שלנו אצל גלית הירשפלד. לבית השכור של גלית בישוב סלעית יש סיפור מיוחד כי הוא נבנה בהתאמה מוחלטת לבחירות שלה. שילוב של בנה-ביתך ושכירות ביחידת דיור אחת.
חוץ מזה גם נספר לכם על הדרך המקצועית המעניינת שגלית עשתה עוד מההתחלה שלה בהפקות לתיאטרון והטלויזיה ועד לעיצוב פנים כיום, ואיך הכל התחיל במפגש עם ספר עיצוב אחד בחנות ספרים בלונדון.

סיור קצר

לפני כ-3 שנים חיפשו גלית ובן זוגה אמיר בית שיחליף את הבית הקודם, אשר תקופת שכירותו הסתיימה. ואז הגיעה הצעה מעניינת מבעלי הבית הנוכחי שבו הם מתגוררים כיום. ההצעה הייתה שגלית תעצב עבורם את החלל הריק שנמצא אז מתחת לביתם לכדי יחידת דיור. התמורה לעיצוב של גלית הייתה חוזה שכירות נוח וארוך טווח.
ההצעה התקבלה בשמחה. לרשות גלית עמדו כחודשיים עד לתום החוזה של הבית הקודם, ותקציב של 200,000 ש"ח לצורך בניית יחידת דיור בגודל של כ-200 מ"ר. בתכנון החלל נעזרה גלית בחברתה מעצבת הפנים שלי עופר-רק, וללא השתהות מיותרת החלו עבודות התכנון והבניה.

החלק האחורי של הבית בחלקו חפור באדמה ולכן חלונות בחלק האחורי לא היו אופציה. מתוך האילוץ הזה תוכננו חדרי הבית בצורה שתאפשר כניסת אור מקסימלית, כשהמטבח נמצא בחלק המואר ביותר. חוץ מהמטבח מוקמו בחלקו הקדמי של הבית שלושת חדרי השינה, פינת האוכל, הסלון וחדר רחצה. בחלק האחורי מוקמו המחסן, חדר העבודה של גלית, פינת המשפחה, חדר הרחצה של ההורים וחדר ארונות.

התקרה הנמוכה הכתיבה את בחירת הבטון המוחלק כריצוף אחיד עם מעט חלוקות, כדי לייצר תחושה קלילה ופתוחה יותר.

המטבח תוכנן כך שיכניס כמה שיותר מהחוץ פנימה. שזה אומר גם הרבה מאוד נוף מדהים ביחד עם האור. מטעמי תקציב שילבה גלית במטבח פריטים חסכוניים כמו המדפים התעשייתיים ואי מאיקאה. את עמוד התמך האלכסוני הזה שהיה כבר קיים לפני כן, היה ברור לגלית שהיא רוצה לתכנן בתוך הבית.

העמודים התומכים הנוספים משמשים כאלמנטים דקורטיביים עמוסים בלקט של כל-טוב, ומגדירים את חלוקת החלל.

גוף התאורה בפינת האוכל זהה לזה שהיה אצלנו בבית ילדותנו. נוסטלגיה.

בסמוך למטבח ופינת האוכל נמצאים חדרי הילדים. בחדר של עומרי בן ה-16 צעיפי כדורגל צבעוניים משמשים כקישוט.

בחדר התאומים תמר ואיתי בני ה-8.5 הייתה אפשרות תכנונית לחלון אחד, אבל חלון שמוקם בסמוך לתקרה בשני קירות מאפשר מעבר אור מחדרו של עומרי ומאיזור פינת האוכל, אל חדר הילדים.

גם כאן העמוד משמש כאלמנט דקורטבי בחדר, כשהוא מחופה ב-OSB והרבה פריטים חמודים שתלויים עליו.

מהצד השני של האיזור הציבורי נמצאת פינת העבודה וחדר השינה הזוגי שגם בו ישנו שימוש בחלון הגבוה למעבר אור.

החלון האופקי בחדר העבודה של גלית מאפשר לה להיות בקשר עין עם הנעשה בבית גם כשהיא עובדת.

מי אני

אני חושבת ששלושת המילים שהכי מגדירות אותי הן: עיצוב, פנים, אופי. אני המון נשמה, דרמה ועשייה. היום, בערב גיל 50, אני יכולה להגיד שאני באמת לוקחת את כל מה שעשיתי, בכל התחנות בחיי, ומביאה את זה לידי ביטוי בעשייה שלי. בכל מה שאני עושה היום אני מנקזת את הכל.

הייתי ילדת בני עקיבא. גדלתי ברמת גן בדירת שיכון רגילה באיזור של דתיים-לאומיים. לא גדלתי בבית שיש בו עיצוב וזה היה רחוק ממני, אבל הייתי ילדה מאוד יצירתית, דרמטית. כתבתי, ניגנתי ושרתי. היצירתיות שלי תועלה לשם.

תמיד היה לי ברור שאתעסק במשהו שקשור לעולם הבמה. למדתי בימוי תיאטרון באוניברסיטת תל אביב, כי לא היה לי אומץ ללכת ללמוד משחק. לא היו לי מחשבות על עיצוב כשלמדתי בימוי תיאטרון. עבדתי בתיאטרון בתפקידי הפקה. אני מאוד מפיקה באופי שלי. משם התגלגלתי לעסוק כמפיקה בתוכניות טלויזיה.

הספר

כשהייתי בהריון עם עומרי היינו בטיול בלונדון עם חברים. נכנסנו שם לחנות ספרים. אני בחרתי ללכת לאיזור של הספרים עם התמונות. באופן מקרי לחלוטין פתחתי ספר שנקרא London Interiors. לפני כן לא התעניינתי בכלל בספרי עיצוב, לא היה לי אף ספר או מגזין עיצוב בבית, ולא הייתי חובבת עיצוב בכלל. הקירבה היחידה שלי לעיצוב הייתה בתוכניות שהפקתי והיתה חשובה לי הניראות של הסטים. ככל שדיפדפתי בספר הזה הרגשתי תחושה שלא חוויתי לפני כן. נשאבתי אל הספר. זה היה אירוע מכונן עבורי. חזרתי לישראל עם הידיעה הברורה שאני רוצה ללכת ללמוד עיצוב. אמנם לקח לי קצת זמן, כי עדיין הייתי עמוק בעולם ההפקות בטלויזיה, אבל הלכתי ללמוד עיצוב פנים.

אחרי שסיימתי את לימודי העיצוב פנים, המסלול הטבעי עבורי היה ללכת ולעסוק בזה בטלויזיה. אז התחלתי בארט ועיצובי פרופס. הדבר שהיה הכי מעניין עבורי היה לייצר חללים מעוצבים בבתים קיימים כמו שעיצבתי בסדרה יום האם. שם רוקנו את כל הבית, צבענו והתאמנו את כל עיצוב הבית לדמויות. ביום האם גם שיחקתי בשתי העונות בתפקיד של הרופאה.

בעבודה בטלויזיה יש הרבה קסם ואנרגיה, אבל היא הייתה נורא שוחקת: חודשים שלמים של עבודה סביב השעון בהתאם לתסריט, ימי צילום ארוכים ותמיד צריך לדאוג לאנשי צוות מתאימים ולכל החומרים. באיזשהו שלב הבנתי שאם אני יודעת להיות מעצבת בסטים של טלויזיה, אז כנראה שאני גם יודעת לעצב ולהגשים חלומות של אנשים אמיתיים. לא רק דברים פיקטיביים שנארזים אחר כך בארגזי הפקה וחוזרים לחנויות. ואז, לפני חמש שנים החלטתי להשאיר את העבודה בטלויזיה מאחורי. אם היום היו מציעים לי סט של תכנית טלויזיה, אז רק אם היא תהיה ממש מיוחדת, יכול להיות שאשקול לעצב אותה.

דרמה

היום אני מוצאת את הדרמה בעבודה הנוכחית שלי, כמעצבת. הדרמה שאני עושה היא בחיבורים של דברים שלא בהכרח קשורים. הישן והחדש. הניגודים. החיבורים האלה הם דברים שמרגשים אותי. בפרוייקט אמיתי יש לי לקוחות אמיתיים שהתסריט שאני מוציאה מהם קשור לחיים שלהם. זו עבודה שמצריכה דבר ראשון הבנה. נדרשת אינטיליגנציה רגשית להבין את הלקוחות, וזה הרבה לפני האג'נדה העיצובית.

הבית שלי

אנחנו בסלעית כבר 7 שנים. עברנו לפה ממושב בן שמן. התאהבנו במקום. בכל יום שאני עולה הביתה אני מברכת על המגורים כאן. כשעברנו לכאן, זה היה נראה הכי לא הגיוני לגור כאן, אבל יש כאן קסם. אני מרגישה שנתתי לעצמי מתנה שאני גרה כאן. אני נהנית. נושמת. יש במקום הזה משהו ראשוני שאני מאוד אוהבת.

אני מאוד אספנית מטבעי והריהוט כמעט לא התחדש כשנכנסנו לכאן, היה לי את הבסיס. עיצבתי בית כלבבי למרות שהוא לא בבעלותי. בעלי הבית כמעט ולא היו מעורבים בתהליך, חוץ מהגדרה כללית של מספר החדרים, מיפתחים גדולים ושני חדרי רחצה. אני עשיתי את כל הבחירות לפי טעמי, ולשמחתי גם בעלי הבית מאוד אוהבים את התוצאה.

עיצוב

אני יודעת לעבוד בכל סגנון ויחד עם זאת שומרת נאמנות לקו שלי. כשבאים אלי לקוחות שאומרים שהם אוהבים דברים שעשיתי, אני אומרת להם שמתוך הדברים שהם ראו ואהבו עכשיו אני צריכה להוציא אותם, את הסיפור שלהם, הטעם שלהם. בגלל זה העבודות הן אף פעם לא דומות. אני תמיד לוקחת פרוייקטים שאני יכולה להתחבר אל מה שלקוחות חולמים. מבחינתי זה לעוף ולהתרומם במקומות שאין בהם מגבלות סגנוניות.
אני חייבת את ההיזון החוזר, את ההדדיות. צריכה לראות את ההתלהבות של הלקוחות. אף פעם לא אכריח לקוח לעשות משהו כי אני לא באה להנציח את עצמי. בבית שלי אני מנציחה את עצמי, אבל אצל הלקוחות שלי אני צריכה לתת להם את המקום שלהם. זה הבית שלהם, אני עוברת אורח שם. אני רק באה לכוון אותם. אם אני חושבת שהם עושים בחירה שגויה, אני אחפור להם ואנסה לשכנע ולהוביל, אבל בשלב מסויים אני אבין שזה הבית שלהם. זה מבלבל. כי אני כל כך מתעלת את עצמי פנימה לתוך החיים שלהם, ואני ממש חיה עם הלקוחות בתקופה שאני עובדת איתם. אבל זה שלהם.

היום אני בררנית מאוד עם לקוחות שאני עובדת איתם. אני לא מתפשרת. אני גם לא לוקחת פרוייקטים מזורזים שהם ייעוץ+יום קניות, כי אני לא חושבת שבדרך הזו אפשר להגיע לתוצר האמיתי והשלם. כדי להגיע לעיצוב שיש לו ניראות משמעותית, זה אומר שזה מכיל השקעה של זמן ותקציב. כי אם לא אספת הרבה דברים במהלך השנים, אז צריך להתחיל ללקט דברים. הדברים שאני מעצבת נראים טוב כי כל הבית מקבל מענה. כי זה לא כיסא, שולחן, תמונה. כי מסתם פריט ועוד פריט לא יהיה סיפור. מה שמעניין אותי זה ליצור חויה כוללת. אני מעוניינת ליצור פרוייקט שלם.

מאוד מרגש אותי הפיצוח. הדברים שהם בהתחלה קשים לפיצוח ואז הם פתאום מתחילים לקרות. כשאני נתקעת עם משהו ואז פתאום מופיע הפתרון. הקומופזיציה של דברים שמתחברים ואז נוצרת פינה. כשיש המצאה בתוך הדברים שאני עושה, שזה יוצא בדיוק כמו שחלמתי את זה.

ליקוט

יש את השלב שבו הלקוח צריך לשחרר ולהבין שהבנתי אותו. ברגע שמשחררים במקום הקטן הזה והלקוח סומך עלי, אז הדברים מתחילים לקרות. אני יוצאת עם לקוחות לסיבוב ראשון לפני שאנחנו בכלל מתחילים בימי הקניות כדי להיכנס קודם לראש של הלקוחות. בדרך כלל אנחנו עדיין לא קונים כלום בסיבוב הזה, ואז הלקוחות אומרים לי מה הם אוהבים, מה לא. אני תמיד שואלת וחוקרת למה הם לא אהבו כדי להבין לעומק. אני גם אוהבת לעשות את החיפוש והליקוט מתוך הדברים שהלקוחות צברו עם השנים.

טרנדים

אחד הדברים שאני משתדלת להיות חפה ממנו הוא טרנדים. אם אני רואה משהו טרנדי אני אברח ממנו. אין ספק שאני מושפעת ממה שקורה. אבל אני לא אעשה צבע או אלמנט מסויים ללקוחות, רק כי הוא עכשיו בטרנד.
ואם שאלתם את עצמכם על כל האיילים שיש לי באוסף, אז יש לי את האוסף הזה הרבה לפני שזה הפך לטרנד וזה מגיע משם המשפחה שלי. הפירוש של שם המשפחה שלי – הירשפלד, הוא שדה צבי, לאט לאט התחלתי את האוסף וזה הפך לסמל שמזוהה איתי.

השראה

האינטרנט גדול עלי. זה מבלבל אותי. אני לא אוהבת את הפינטרסט. אני לא שם בכלל. אני רוצה להרגיש את הראשוניות שלי. עודף האינפורמציה הויזואלית שיש שם מבלבל אותי וגורם לי לשכוח את הקול האישי שלי. לעומת זאת, אני מאוד אוהבת ספרים ויש לי שני מגזינים מחו"ל שאני מנויה עליהם. זה מספיק לי. כיף לי דווקא לראות לפעמים דברים דומים למה שאני עשיתי, מופיעים אחר כך במגזינים האלה.

בית החלומות שלי

בית החלומות שלי יהיה פה בסלעית שאני כל כך אוהבת. הוא יהיה בית של אנשים. תפור בדיוק למידותינו, לא מפלצת ארכיטקטונית. מאוד דומה לבית הנוכחי שלי. אני מאוד אשמח שיהיו בו הרבה חפצי אמנות וכמה פרטי מעצבים, אבל באופן כללי הוא יהיה מאוד דומה לבית שיש לי עכשיו. אפשר לומר שדי עיצבתי את בית חלומותי.

לקחנו הביתה

את היכולת לתרגם את הדרמה מהתחנות הקודמות גם לעבודה הנוכחית בעיצוב. את הניגודיות בין גלית בעלת החזות והמהות האורבנית המגניבה, לבין גלית שמחוברת אל הטבע והמרחבים, זו שבכלל גדלה כילדת בני עקיבא והייתה מדריכה של החברה להגנת הטבע בצבא. אותה ניגודיות שגלית כל כך אוהבת לחבר בפרוייקטים העיצוביים שלה, ומתרגשת בכל פעם מחדש כשהכל מתחבר ויוצר את האמירה הייחודית והאף-פעם-לא-צפויה שלה.
גלית, תודה רבה על הביקור הנפלא. יש בך טונות של קסם אישי והיה לנו באמת כיף גדול לפגוש ולהכיר.
תודה רבה לצלמת אורית ארנון אהובתנו המוכשרת שצילמה תמונות נפלאות.
וגם תודה לצור ליבנה – LUMA VIDEO GOODIES על הסרטון היפהפה שצילמת וערכת לנו מהביקור הזה.