מסגרות עתיקות שהפכו לארוניות תצוגה יפהפיות, מכונת תפירה ישנה שעברה הסבה לאי במטבח, מכסי סירי אמאייל שמשמשים כידיות ופריטי אימום ששימשו בזמנים רחוקים ליצירת כובעים הפכו לתמונות. המעצבת מרב זהר, ביחד עם לקוחה יצירתית במיוחד, יצאה למסע קסום וחזרה כדי לספר לנו על זה.

המעצבת מרב זהר משתפת בתהליך: הבית נמצא בישוב קהילתי בעמק יזרעאל, בית בבנייה חדשה. ליוויתי את הדיירים כשנתיים, החל משלב שרטוט הבית ועד לשלב תליית התמונות. בני המשפחה הם: אשת חינוך ואיש הייטק בשנות ה-30 לחייהם, עם ארבעת ילדיהם בגילאי 3,5,7,9.
גודל הבית הוא 220 מ"ר והוא בנוי ממפלס אחד מרכזי שכולל סלון-מטבח-פינת עבודה ובנוסף לכך גם חדרי ילדים, חדר הורים וחדר בקומת הגלריה יש עוד חדרי שינה, מחסן ובעיקר חלל חצי פתוח שמהווה חלל מוביל מבחינה עיצובית ומשמש כחדר משפחה מפנק.

המפגש הראשוני עם הדיירים היה המרכיב הבסיסי להבנת התהליך הצפוי לנו: הלקוחה שיתפה אותי מה החלומות שלה, וגם ציינה בפניי שהם נמצאים כבר שנה וחצי בתוך תהליך הבית והיא יודעת בדיוק מה היא רוצה. היא אפילו סיפרה שהתלבטה רבות אם בכלל לשכור את שירותיי. היא הכניסה אותי לחלומות שלה וזה היה קצת כמו קפיצה לעולם של "הקוסם מארץ עוץ". ואז במהלך הפגישה קיבלתי את אישורה ליציאה לדרך משותפת.
כמובן שברגע שנכנסתי לתהליך העבודה, באופן טבעי היו לי רעיונות חדשים וקצת שינויים. בתחילה הלקוחה מעט רטנה עליי שאני עושה לה בלגן, אבל עם מידת פתיחות מטורפת, וראש יצירתי כמו שלה, לא היה ספק שאנחנו יחד נפסע בדרך הנכונה ונמצא את דרך האמת עבורם.

החלל הכפול נותן מענה לחלל משפחה פתוח, הוא מאפשר תקשורת בין החלל הציבורי לפרטי בצורה נגישה, מזמינה, חייכנית במידת מה ודקורטיבית. חדרי השינה של ההורים ושל הילדים נמצאים באיזור אחד, אך מרוחקים זה מזה ומופרדים, כך שישנה פרטיות, עם זאת ישנה נגישות וקירבה.

המשפחה מארחת והרבה, ולעתים רבות לסופי שבוע ארוכים, לכן גם ניתנה חשיבות לחלל גדול ומזמין לעניין זה. המטבח מאפשר ארוחה יומיומית בצורה קלילה, ללא הפרעה למהלך התנהלות במטבח עצמו.

החלטנו לנצל פריטים מבית סבא וסבתא כחלק מתוכן העיצובי של הבית. כך למשל האי במטבח הוא למעשה מכונת התפירה של הסבתא, שעברה שינוי ייעוד.

מכסים של סירי האימייל הישנים הפכו להיות הידיות של יחידת הנגרות המיוחדת במטבח, מכסים אחרים של כלים השתבצו בנגרות יחידת הארון הגבוהה במטבח.

הסבא היה כובען, ולכן מצאנו מסגרות עץ מהודרות שבהם השתמש ליצירת הכובעים. את המסגרות הללו הפכנו לתמונות מהודקות בחלל המרכזי. כך למעשה בכל מבט יש נגיעה חמה שקשורה במשפחה ובהיסטוריה שלה.

התאורה של הבית נבנתה ועוצבה בדיוק רב על יש הלקוחה ואנוכי. חיפשנו  אצל יוסי קמחי גופי תאורה מעניינים ומהם יצרנו תאורה בסלון. גם במטבח נמצאו 3 מנורות צמודות תקרה שהפכנו לגופי תאורה תלויים מעל יחידת המטבח. המפליא הוא שהצבעים של גופי התאורה הללו זהים ממש לצבעי המכסים של נגרות המטבח. שאר גופי התאורה נרכשו ועוצבו במיוחד עבורנו בטורקיז האוס.

 

למדרגות הבית כמו גם לספי החלונות בחרנו באבן הימליה בצבע כחלחל שהכניסה רעננות בחלל כולו.

חומר מעניין שלכאורה לא היה קשור לחלל, אבל הזדנב לקראת סיום התהליך הוא ה-OSB. בדיעבד, אם אני מנתחת נכון מה היה לנו שם, הלקוחות פשוט התאהבו בחומר הזה. חלל הגלריה חופה כולו בחומר הזה, ואיפשר לנו לקשט אותו בקלילות בפריטים משתנים בתלייה עליו, והכניס איזו סוג של "מגניבות " לחלל כולו.

בחומר הזה השתמשנו כדי לשעשע את החלל המרכזי גם במדפי הנוי שהינם שילוב של מסגרות עתיקות במראה מהודר המשולבות בחומר הזה בגב המסגרת.

ימי הקניות היו ימי כיף לכל דבר. בגלל שתהליך העבודה היה בשכבות שכבות של בחירות, הייתה לנו הזכות לבדוק, לגעת, להתלבט, לשבת שעות רבות אצל יוסי קמחי בשוק הפשפשים בתל אביב, לאכול צהריים, לחזור, לצייר ולקשקש על נייר את מה שנרצה, ולצאת מרוצות מהבחירות, בידיעה שרב הנסתר על הגלוי.
גם פריטי הנגרות היו תהליך ארוך יחסית. תהליך של התלבטויות, אי וודאות, החלפות, שינויים, אבל בסופו של דבר דייקנו לדבר
הנכון ביותר ללקוחות. הלקוחות רצו להיות בטוחים שהבחירות הלא שגרתיות שעשו, הן הנכונות ביותר עבורם.
דלת הכניסה שעוצבה במיוחד עבורם הייתה למעשה סקיצה של הלקוחה, בראשית התהליך. יחד עם איש הדלתות בוריאציה, היא דייקה את הדלת שוב ושוב גם מבחינת העיצוב וגם מבחינת הצבע עד אשר הגענו לדבר הנכון.

הצבע הדרמטי ביותר בבית הוא הצבע הצהוב של דלת הכניסה לבית. למעשה הוא היה כמעט הנתון הקבוע היחידי בתהליך העבודה שהיינו מכוונים כלפיו מההתחלה, אם כי בגלל שלא היה ברור אם נצליח להשיג את הצבע המדוייק, וגם כי היה חשוב לי להכניס שמחה הביתה, השארנו מקום לעוד צבעים כמו ירוקים וקרוביהם.

היינו בתהליך של סיעור מוחות אין סופי. נסענו רחוק, נסענו קרוב, בחרנו, התחרטנו, אספנו, מיינו, שרטטנו, מחקנו, יצרנו – גופי תאורה, יחידות נגרות, יצירות על הקירות. ים של רעיונות.

שלחנו אין סוף תמונות זו לזו, נגענו באין ספור חומרים, ושוב בחרנו, ושוב התחרטנו, התקשקשנו באין סוף ווטסאפים, ומיילים ובעיקר דייקנו. דייקנו צרכים, דייקנו חומרים, דייקנו צבעים, דייקנו בחירות. דייקנו את סיפור החיים של המשפחה המיוחדת הזו אל תוך חלל הבית.

כיף גדול להכניס לתוך חלום של לקוח ולהשתשע איתו. אין ספק שמדובר בלקוחות ייחודיים, שבטחו בי ופרגנו וזו זכות גדולה.
מאוד חשוב לדעתי לתת כלים ללקוח שיעזרו לו להתרחק ממסגרות הידוע והצפוי. היציאה למחוזות אחרים היא מרתקת ותמיד מניבה חוויה מסוג אחר.
הסיפור הפרטי של המשפחה הוא מקור ההשראה הנכון והטוב ביותר לייצר את החלל הנכון ללקוחות ואני שמחה וגאה בפרוייקט הזה. הייתה לי זכות יתרה להיות מעצבת של אנשים נדירים.

נגרות – באובב
דלת כניסה – וריאציה
תאורה ייחודית – יוסי קמחי
תאורת חלל מרכזי – טורקיז האוס
מדרגות וחיפוי שיש – אבן בראשית
ריצוף – רצף
שטיחים- ייבוא מחו"ל

עיצוב: מרב זהר
צילום: שירן כרמל

עוד על מרב זהר תוכלו לקרוא כאן>>