האדריכלית אינה אמיר מאמינה במהות המינימליזם ובכל פרויקט היא מחפשת את ה-DNA של הסביבה והמשתמש – האמת של הלקוח, האמת של הסביבה והמפגש ביניהם שמתוכו היא יוצרת תוצר אדריכלי מתומצת, מזוקק ואינטימי הנובע מחיפוש פתרונות אישיים וייחודים.

חמש עובדות

1. אני בת יחידה, עליתי לארץ בגיל 9, גדלתי בנהריה, עברתי לחיפה ללימודים בטכניון והתאהבתי בחיבור המטורף שיש בחיפה בין העירוני לטבעי. העובדה שאתה יכול לצאת מהבית ללכת שתי דקות ולהגיע לואדי טבעי מנותק. בהמשך, הכרתי את בעלי (חיפאי בלב)  ונשארנו בחיפה.
2. יש לי שני בנים, לא נכנס אלינו הביתה שום דבר אדום (גם לא מפית) – כולנו מכורים למכבי חיפה. אני משחקת כדורגל ושרה שירי אוהדים של מכבי חיפה.
3. מטורפת על כלבים.
4. אני לא אקרא הוראות הרכבה לרהיט איקאה בחיים – תמיד אנסה לפצח איך מרכיבים את זה לבד (בדרך כלל בסוף אבין שהתחלתי ממשהו לא נכון ואז אתן לבן זוגי לפרק ולהרכיב מחדש).
5. תמיד מסתובבת עם ספר סקיצות בתיק.

אדריכלות

אני אדריכלית, בוגרת הטכניון בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים. למדתי 5 שנים ובסוף הלימודים הרגשתי שאני צריכה הפסקה,  ובפסק זמן שלקחתי עסקתי באדריכלות נוף כשנה, לאחר מכן הצטרפתי לקבוצת אדריכלות "קבוצת תו" העוסקת בתכנון בר-קיימא. תכננו בתים עשויים מעץ ובוץ עם פתרונות אקלימיים ברי קיימא (ארובות רוח, מסה תרמית, הפניות נכונות). לאחר כ-3 שנים החלטתי שאני רוצה לצאת לדרך עצמאית ומאז אני מאוהבת במקצוע, חיה ונושמת אותו, מתרגשת בכל פעם מתכנון בית, חלל מסחרי או פריט נגרות.
בנוסף, אני מלמדת קרוב ל-12 שנים, התחלתי בהעברת קורסים של מכינה לבחינות כניסה לאדריכלות, לימדתי במכללות רבות לעיצוב פנים וכרגע מלמדת ומנחה סטודיו של תכנון ועיצוב פנים בטכניון.

הרגע בו הבנתי שאני רוצה לעצב

כשהייתי בת 15 הייתי בטיול עם אמא שלי באירופה, הלכנו ברחוב עם מבנים קלאסיים ופתאום הרמתי עיניים וראיתי מבנה מודרני בין שדרה של מבנים קלאסים מהמאה ה-18, לא הבנתי למה אבל פתאום משהו מאוד ריגש אותי בזה. מאז החלתי ללכת ברחוב ולהסתכל תמיד למעלה ולצדדים, לעשות רישומים, לחפש בספרים. כבר בבית ספר ובצבא כולם ידעו שאהיה אדריכלית.

ארכיטקטורה – אדם – סביבה

לא משנה איזה סגנון אני מתכננת ומעצבת חשוב לי מאוד לדייק את ה-DNA של הלקוח והחלל אותו אני יוצרת. אני מאמינה במינימליזם – לא בביטויו הצורני אלא במהותו. בכל פרויקט אני מחפשת את תמצית האסטטיקה, הפונקציה, ה-DNA של הסביבה והמשתמש. האמת של הלקוח, האמת של הסביבה והמפגש בין שניהם יוצר תוצר אדריכלי מתומצת, מזוקק ואינטימי הנובע מחיפוש פתרונות אישיים וייחודים.
חשוב לי לא להגדיר באופן נוקשה סגנונות, הכל עניין של חיבורים. פרויקט יכול להכיל כמה וכמה אלמנטים שנותנים ביטוי לכל בני הבית. כמובן שבתכנון חללים אי אפשר להתעלם מההקשר הסביבתי בו הם נמצאים וגם הפוך – המעטפת חייבת להיות מושפעת מהחוץ.

צבע וחומר

אני אוהבת חללים עשירים ומדויקים – אני בעיקר אוהבת משחק של טקסטוטרות וצבע שמגיע מהאמת של החומר. החללים שלי לרוב אלגנטיים ומינימליסטיים, אך עדיין מרגישים חמים ומלאים.

מרגש

רגע מרגש במיוחד עבורי היה כשפנו אלי מחברת אלמוגים לתכנן מתחם של 1500 מ"ר במתחם אלמוג באילת באמצע הקורונה. הפרויקט ארך חודשיים ביצוע +תכנון שזה לוח זמנים מטורף. בשטח היה צוות עם מנהל עבודה מדהים ששיתוף הפעולה בינינו היה מיוחד במינו. הפרויקט כלל תכנון של מתחם הלובי, מסעדה ובר בריכה, מתחם הבריכה, משרדים, חדר כושר וחללי השכרה. למרות האתגרים השונים התוצאה מרשימה ביותר גם עיצובית וגם שינתה לחלוטין את יחס הדיירים לחללים הציבורים. זו הייתה דוגמא מצוינת שתכנון ועיצוב אכן משנים התנהגות של אנשים.

רגע מרגש נוסף היה כשתיכננתי דירה בקומה ה-30 של מגדל מגורים בנתניה – דירה שאמורה הייתה להיות רק דירת נופש של הלקוחות, אך לקראת הסוף הם התאהבו כל כך בתוצאה הסופית והחליטו לעבור אליה כדרך קבע.

מאתגר

אחד האתגרים שלי הוא לא להתייחס לאף חלל כמובן מאליו. לכל אחד מאיתנו פרשנות אחרת לחלל כזה או אחר, אשר מובילה ליצירת מרחב ארכיטקטוני שונה וייחודי. אני תמיד מנסה בכל פרויקט להבין את המהות של מושגים. מה זו פינת אוכל – האם זה חייב להיות שולחן ל-6 אנשים שתקוע כל הזמן בחלל? האם זה יכול להיות משהו דינאמי? אולי בכלל מכינים שם שיעורי בית? אולי זה בכלל מקום שרק אוכלים עליו פיצות בהזמנה?

אם לא עיצוב, אז בטח הייתי…

עוסקת בצילום. אני מאוד אוהבת לתפוס סיטואציות במרחב. הייתה תקופה שהיייתי מצלמת ברחובות חיפה ופתאום בצילום ראיתי דברים שהרבה פעמים לא שמים לב אליהם בחוויה העירונית.

בית החלומות

אני חושבת שאחד הדברים החשובים בבית הוא המשאב של הנוף. מבחינתי בית החלומות הוא בית שמחובר לקרקע עם גינה ועדיין צופה לנוף של ים.

פרוייקט החלומות

בית מלון בארץ או בחו"ל עם קונספט משוגע שאפשר להתפרע בו. בפרויקט ציבורי אפשר לעשות דברים שבפרויקטי מגורים לא מתאפשר כי לא רבים מהלקוחות יזרמו עם זה.

לא מוותרת על

נגרות מותאמת אישית, ובמיוחד באזור הכניסה לבית שמאפשרת להסתתיר את כל הבלגן של הכניסה.

הכי כיף

אני הכי נהנית מהשלב של סידור החללים, בחינת האפשרויות והעובדה שאחרי 30 סקיצות שהולכות לפח יש אחת שהיא הכי מוצלחת שמורכבת מקצת מכל אחת מהסקיצות שנזרקו. אני פורשת נייר סקיצה על השולחן עבודה, ומקשקשת ביד חופשית את כל מה שעובר לי בראש. אני אוהבת לעבוד כמו פעם, לעבוד ידנית, זה פותח את הראש מוציא מלא דברים דרך הסקיצות הידניות מה שלא ניתן לעשות במחשב. בכל פרויקט יש לי שקית מלאה של הסקיצות הנ"ל.

טיפ

לא לוותר על החלומות שלכם, אבל בכל זאת להיות עם גמישות מחשבתית, תמיד יש פתרונות רק צריך למצוא את הדרך היצירתית להגשים אותם. לפעמים הפתרונות פשוט לא נראים כמו שדמיינו אותם.

עוד משהו קטן

אני מאוד מאמינה בתקשורת בין הלקוח והאדריכל, זה מביא לתוצאות מצוינות. אני מתכננת את הפרויקטים שלי כאילו אני הולכת לגור בהם, לא מוותרת על שום פרט. אני יכולה לשבת על תכנון של פינה קטנה ולשנות את כל החללים אם משהו לא מסתדר לי עד הסוף.

עיצוב ותכנון אדריכלי: אינה אמיר
צילום: עינת דקל

לאתר של אינה אמיר>>
לעמוד הפייסבוק של אינה>>
לחשבון האינסטגרם של אינה>>