להפגש עם לקוחות, להתאהב ברעיון, לחשוב על קונספט, לדמיין, לתכנן, לשרטט, ללקט את החפצים הנכונים, לבחור סקלת צבעים, להכין, לתאם בין כל הגורמים ולהמתין לרגע שבו התוכניות יהפכו למציאות.
ואז, כשהרגע הזה מגיע – להרים, להתאים, להקים, לבדוק, לדייק. כמה שעות אחר כך, כשהכל נגמר – לקפל הכל ולהחזיר למקום.
עיצוב אירועים הוא עולם של עיצוב לטווח קצר, ויעל פרידלר מאוהבת בו. העשייה שלה מלאה בכל פעם מחדש בהכנות רבות לקראת יום הקמה יחיד ומיוחד – כמה שעות מרוכזות של חלומות, התרגשות ויופי, שיישזרו בתוך סל הזכרונות השמחים של כמה אנשים לעד.
נסענו לביקור בבית של יעל, והשמחה והצבעוניות שגילינו שם התחברו לנו בטבעיות לתחום העיסוק שלה, אבל גם ואולי בעיקר, לגישה האופטימית שלה לחיים.

סיור קצר

יעל וליקו ראו לראשונה את הבית שלהם כאשר הסתובבו בישוב צופים וחשבו לרכוש מגרש ולהתחיל בבנייה. כשראו את הבית הכמעט מוכן התאהבו במבנה, בחלונות הענקיים, הגינה עם הפרגולה והריצפה האפורה. הם רכשו את הבית – 185 מ"ר בשני מפלסים ומרתף – ולא שינו בבחירות שנעשו בו כמעט דבר.

את החיבור המובהק של יעל לעולם הצבע אפשר להרגיש באופן בולט כבר בכניסה לבית. ספה מרווחת ומרובת כריות צבעוניות תופסת מיד את העין ומזמינה להיכנס אל הסלון הנעים.

בלב הסלון נמצאת ספריה גדולה שהיא הפריט שיעל מגדירה כלב הבית. ליד הספריה נמצאת שידה שהייתה שייכת לסבתה.

גם בפינת האוכל הצבעוניות הדומיננטית באה לידי ביטוי, וגם כאן כמו בסלון ישנה נוכחות בולטת של גוונים תכולים האהובים על יעל: הכסאות שיעל צבעה בעצמה, צנצנות הזכוכית שהיא מלקטת בכל הזדמנות, ארון הויטרינה ובו אוסף פריטים צבעוניים והתמונות הממוסגרות.

המטבח הלבן היה מוכן כבר כשהבית נקנה, ואנחנו מנחשות שהצבע הלבן לא היה הבחירה הראשונית של יעל אילו הייתה מתכננת את המטבח בעצמה. הניטרליות הלבנה הזו מפצה את עצמה בהרבה כתמי צבע שיוצרים כלי המטבח והפריטים הצבעוניים.

הקומה השניה היא קומת החדרים והתקרה הגבוהה במיוחד תאפשר בעתיד תוספת של עוד קומה.

בקומה הזו נמצאים חדר השינה, החדר של הבן יוגב וחדר העבודה המלא כל טוב של יעל.

מי אני

יעל פרידלר, מעצבת אירועים. נשואה לליקו, איש קבע. אמא ליוגב בן שנתיים, גרה בצופים. גדלתי בנחלים, מושב דתי ליד פתח תקווה, וכשהייתי בת 6 עברנו לכוכב יאיר. אני זוכרת שכבר מגיל צעיר הייתי משנה את העיצוב של החדר שלי בתדירות של אחת לשנה בערך. 

לאמא שלי היתה חברת קייטרינג שהתמחתה באירועי בוטיק מעוצבים, ואפילו עבדתי אצלה לפני שהתגייסתי. במקרה שלנו התפוח לגמרי לא נפל רחוק מהעץ. 

למדתי בבית ספר דתי בכפר סבא, והייתי היחידה מהאולפנה שלי שהתגייסה לצבא. מאוד רציתי להיות לוחמת קרבית והתגייסתי למשמר הגבול. שירתתי בבית לחם ובמזרח ירושלים כלוחמת וקצינה קרבית של לוחמים, ובסך הכל הייתי 5 שנים בצבא. כשהשתחררתי נסעתי לטיול גדול בדרום אמריקה, אוסטרליה ותאילנד ושם בעצם גיליתי את האהבה שלי לצבעוניות. התאהבתי בצבע, בשווקים, באווירה, והבנתי שאני רוצה ללמוד משהו שקשור לתחום העיצוב, מה שהביא אותי תוך כדי הטיול להירשם ללימודים. יומיים אחרי שנחתתי בארץ מהטיול כבר התחלתי את לימודי התואר.

עיצוב

למדתי עיצוב פנים במכללה למנהל במשך ארבע שנים, ואחר כך עבדתי במשך שנתיים במשרד אדריכלים. תוך כדי העבודה התחלתי להבין שישיבה מול מחשב במשרד סגור זה ממש לא אני. אני אוהבת לפגוש אנשים, לדבר, לנסוע, להעמיס את הרכב. הרגשתי שארבע השנים האלה נתנו לי בסיס טוב להשראה, לרעיונות, לדרך שבה אני מסתכלת על דברים, אבל בסופו של דבר ישבתי המון מול מחשב ושירטטתי, ופחות אהבתי את זה. אל עולם האירועים התגלגלתי דרך חברה טובה שיש לה עסק בתחום. מהר מאוד הבנתי שאני אוהבת את זה. כשאח שלי התחתן לקחתי על עצמי לעצב את החתונה שלו בגן הפקאן. זו היתה חתונה מאוד שונה ומאוד מושקעת מבחינה עיצובית. מיד אחרי החתונה פנה אליי המנכ"ל של גן הפקאן והציע לי להפוך למעצבת הבית.

תחום עיצוב האירועים מאוד התפתח בשנים האחרונות, והכלות היום מאוד מחוברות לתחום עם הרבה מאוד לוחות השראה בפינטרסט. זה כבר לא העידן שבו פשוט שמים ואזות על השולחן. זה כיף גדול, ויש חתונות שאני לגמרי מחכה להן. העבודה שלי מאוד אינטנסיבית, אני יכולה לצאת מהבית בשמונה בבוקר ולחזור הביתה בשמונה בערב. זו גם עבודה מאוד פיזית, הרבה שמש, המון שעות על הרגליים. 
כשאירוע מתחיל אני לא באמת יודעת איך הוא יסתיים. כלים עלולים להשבר, עובד פתאום יכול להודיע שהוא לא מגיע. הלוגיסטיקה עצמה מלאה באתגרים – ניהול של צוות, דיוק בכמויות וניהול זמנים.
יש לי צוות עובדים גדול אבל עדיין אני אוהבת להיות חלק מהתהליך. אוהבת את התחושה של להגיע לסוף יום של עבודה קשה ולהגיד "וואו, היה לי אחלה יום". 

הסגנון שלי הוא עיצוב כפרי ארצישראלי, שילוב של אלמנטים וטקסטורות, ואני הכי אוהבת שזוגות נותנים לי כיוון כללי, ומאפשרים לי לקחת את זה משם עם יד חופשית.

משפחה

ליקו מגיע הביתה רק פעם בשבועיים, ומשתדל לצאת לאפטר כשמתאפשר. הוא מגיע מבית מאוד ערכי והוא מאוד אוהב את מה שהוא עושה. זה קשה, כי יוצא שאני המון לבד, אבל אני מאוד תומכת בו ומבינה שזה חלק מהבחירה שלנו. גם אבא שלי היה איש צבא הרבה מאוד שנים, וגם אני הייתי קצינה קרבית ככה שזה משהו שהוא מאוד מוכר לי. אני מוצאת במצב הזה גם יתרונות, כי מאוד מתגעגעים ומאוד מעריכים כל רגע ביחד. אנחנו גם לא רבים – כי אין באמת על מה.

לוח הזמנים האינטנסיבי שהעבודה שלי מכתיבה מצריך מערך לוגיסטי מתוקתק – מי מוציא מהגן, מי שומר. יש ימים שאני שאני מגיעה הביתה ויוגב כבר ישן. מצד שני, אני לגמרי מרגישה שאני מגשימה את עצמי.
למרות שליקו נמצא מעט בבית, תמיד ידעתי שאני לא רוצה להשאר בבית, לגדל את הילדים ולא לחיות את מי שאני רוצה להיות. בכל הזדמנות שיש לנו אנחנו לא שולחים את יוגב לגן ונוסעים ביחד לים, לספארי, לפארקים. בסופו של דבר יוגב הוא ילד מאוד שמח שמטייל הרבה.

בית

מאוד רצינו בית גדול לגדל בו את הילדים שלנו. גינה ירוקה, שטחים פתוחים, אוויר נקי. חיפשנו מקום עם קהילה מעורבת וצעירה.
היה לי ברור שהבית שלי יהיה צבעוני. באופי שלי אני אדם מאוד אופטימי שנוטה לחשוב חיובי, וצבעוניות זה משהו שבניתי סביבי ועושה לי טוב.
הסגנון שהוביל אותי בעיצוב הבית היה שילוב של ריהוט יחודי ושונה, ביחד עם טקסטורות צבעים וחומרים. אני שיפצתי חלק גדול מהריהוט בבית, צבעתי את הכיסאות שירשתי מסבתא שלי ואני מחדשת כל הזמן, מחליפה תמונות, משנה צנצנות. אני מאוד אוהבת ללקט פריטים משווקי פשפשים.

אין הפרדה מבחינתי בין הדברים של "העבודה" לבין הדברים של הבית. הכל מעורבב אצלי, אני לוקחת, מחזירה, משנה כל הזמן.

בחורף האחרון, כשהיו לי פחות אירועים ביקשו ממני לעצב דירה בתל אביב. עיצבתי דירה צבעונית, שמחה וכיפית והזוג המקסים שעיצבתי עבורו היה מרוצה מאוד. נהניתי מאוד מתהליך הזה. מבחינתי זו חוויה מרעננת לשבור קצת את השיגרה, לעשות דברים קצת אחרים ואולי אאמץ את זה כשיגרה בתקופות שבהן יש פחות אירועים.

אירוח

בחגים יש לי את הכלים המיוחדים שאני רק מחפשת הזדמנות להשתמש בהם. גם תמיד יש פרחים בבית. נשארים לי המון פרחים מהעבודה והשכנות שלי כבר רגילות לקבל ממני פרחים בימי שישי. 

כשליקו בבית הוא מאוד אוהב לבשל. כל אחד שמגיע תמיד מביא משהו וכולם נשארים עד מאוחר. כמעט בכל שבת אנחנו מארחים. מצד שני, אני אוהבת גם את השקט של להיות רק שלושתנו, לשכב על הרצפה עם כריות ולהעביר שבת בכיף.

חלומות

בית החלומות שלי הוא בית שנבנה בעצמנו באיזשהו מושב. בית גדול ושטוח בסגנון כפרי, חם, ביתי וצבעוני, עם מטבח וסלון מחוברים, כלבים, חתולים ותרנגולות בחצר.
אני גם חולמת למצוא האנגר גדול ולעשות בו מעין שילוב של חנות שמייבאת דברים משובחים מאירופה עם בית קפה. אני כבר לגמרי יכולה לדמיין את זה.

לקחנו הביתה

את הקלילות, החיבור הישיר לצבע וההסתכלות החיובית. את התזכורת שכעושים דברים מתוך הלב, הדברים נוטים להסתדר מעצמם. גילינו שבתוך המעצבת הצנועה והעדינה שפגשנו קיימת לוחמת אמיצה, שלא מוותרת על החלומות שלה ולא פוחדת מעבודה פיסית מאומצת.
תודה רבה לך יעל יקרה על האירוח הנפלא, על זרי הפרחים שהכנת עבורנו ועל מנת הצבע האופטימית שספגנו מהפגישה איתך. תודה רבה גם לצלמת אורית ארנון שבכל פעם מרגשת אותנו מחדש ביום שבו היא מעבירה אלינו את התמונות שצילמה. כל כך הרבה תמונות יפות והבחירה לא פשוטה, ולכן תוכלו למצוא עוד תמונות גם באינסטגרם שלנו.