יש את הקסם הזה בבתי הקיבוצים הותיקים, שכבר אף הרחבה קהילתית חדשה בישובים השונים, לא תוכל אף פעם לחקות. המרווחים בין הבתים, החצרות הפתוחות, האדריכלות הבסיסית והלא יומרנית, השבילים ומרבדי הדשא הגדולים שפזורים בכל מקום.

את הבית של תמר מנשה בקיבוץ יסעור ציפינו למצוא דווקא בהרחבה החדשה של יסעור, כי ידענו שהבית יחסית חדש. הופתענו כאשר קיבלנו מתמר הנחיות הגעה אל החלק הוותיק יותר של הקיבוץ. כך הסתבר לנו שהבית של תמר הוא בית חדש לגמרי, נבנה מהיסוד לפני 5 שנים, אבל בנוי בתוך האיזור הוותיק של יסעור.

הפשטות והצניעות של הבית גורמות לו להתמזג בטבעיות בסביבה הותיקה שבה הוא נמצא. מאוחר יותר גילינו שהפשטות הזו היא גם חלק מהאג'נדה של תמר בעבודתה כמעצבת פנים.

תמר קיבלה את פנינו בחליטת צמחים מהגינה ועוגת טחינה מעולה, והנה אנחנו מתחילות בסיור.

סיור קצר

בבית מתגוררים תמר, בן הזוג מתן, והבנות אורי (8.5) ועמית (4.5). גודל הבית הוא 120 מ"ר, והתחושה מרווחת יותר מהגודל הפיסי של הבית.

במרכז המטבח מונח שולחן אוכל ריבועי שגם משמש כשולחן העבודה של תמר במהלך שבוע העבודה.

ריצפת הטרצו היא בין האלמנטים הבולטים שגורמים לבית להיראות כבית ותיק יותר מכפי שהוא. תמר אומרת שבשלב הריצוף הייתה לה התלבטות לגבי חיפוי פרקט בכל הבית. בסופו של דבר החליטה לוותר על הפרקט, גם בגלל העלויות וגם בגלל שלדעתה חיפוי פרקט בכל הבית מתאים לבתים גדולים יותר. באותה תקופה תמר ליוותה לקוחה עם אותו אופי של בית, שחיפשה טרצו לבית שלה. ואז נפלה ההחלטה גם אצל תמר ומתן על הטרצו כהכי מתאים לבית שלהם, כי הוא משתלב מאוד עם הבתים שבסביבה והבחירה בו הייתה טבעית.

לאורך המסדרון תלוי לוח שעם אופקי וגדול ועליו תמונות ומזכרות של משפחת מנשה. תמר חיפשה עבור המסדרון פתרון ויזואלי שלא יהיה קבוע, אלא דינמי ומתעדכן.

בסמוך ללוח השעם נמצא גם השרפרף שתמר הגדירה כפריט האהוב עליה בבית: "כשסבתא שלי נפטרה והתחלנו לפנות את הבית, ראיתי את הכיסא הזה והוא היה הכי מצ'וקמק בעולם עם פורמייקה ישנה ומתקלפת. אבל זיכרון הילדות שאני יושבת עליו בשבת בצהריים עם הבירה השחורה והכרוב הממולא ההונגרי, פשוט גרמו לי להבין שאני חייבת לקחת את הכיסא הזה אלי. אני אוהבת גם את הקימור היפה הזה שלו. הלכתי עם הכיסא להיילי דה מרקס ואמרתי לה שאני חייבת לעשות עם הכיסא משהו. היא אמרה לי שהיא בדיוק עוטפת רהיט בעיתון וככה החלטתי גם אני לעטוף את הכסא בעיתון. כל הנושא של הזמן, שמייצגת האקטואליה של העיתון, מאוד התחבר לי לשרפרף הזה."

מהמסדרון אנחנו נכנסות אל החדר של אורי שהוא החדש ביותר בבית, כשאורי החליטה ממש לא מזמן שהיא כבר רוצה חדר משלה. תמר הכינה את חותמת הפרחים מסול פשוט, וביצעה את צביעת הקיר והשבלונה בעצמה.

החדר הוא בעצם ממ"ד ולתמר היה חשוב שהוא לא ירגיש כממ"ד. לכן תיכננה את מערכת הסינון כחלק מהארון.

עמית נשארה בחדר שחלקה עד לא מזמן עם אורי.

כמו בחדר של אורי, גם אצל עמית נמצא בחדר שולחן כתיבה גדול, למרות גילה הצעיר. תמר אומרת שהיא מאוד אוהבת לתת גם לילדים קטנים את המקום לשולחן גדול, ולא את שולחנות היצירה הקטנים שבדרך ממקמים עבור ילדים. כך יש הרבה יותר מקום לבטא את היצירתיות, וגודל השולחן גם מאפשר לילדים לארח חברים לפעילות יצירתית משותפת.

בחדר הרחצה של הבנות תלויות תמונות על הקיר. תמר דוגלת בחיפויי קירות בחדרי רחצה רק באיזורים הרטובים ובשאר הקירות אפילו לא לחפות בטיח, מתוך הרצון להשאיר את הדברים בפשטותם.

הקירות החשופים בחדר האמבטיה מאפשרים גם תליית תמונות ביתר קלות וללא קידוחים, וכך ניתן להתייחס לחדר הרחצה כעוד חדר בבית, מקום שכיף להיכנס אליו, ולהשתהות בו קצת אל מול התמונות והציורים.

אחרי הסיור בבית, התיישבנו כדי לשוחח עם תמר.

עיצוב פנים

מאז ומתמיד אסתטיקה הייתה משהו מאוד מובנה אצלי. בגן הייתי זו שעיצבה את פינת הבובות. זה תמיד היה ברמת עיצוב, לא הסידור. בגיל 16 קיבלתי מהורי יחידת דיור שבה התגוררתי ואותה עיצבתי בעצמי. יש לי עד היום אפילו דברים ששמרתי משם. את חוש האסתטיקה קיבלתי גם מאמא שלי. אמא שלי היא מעצבת גרפית לשעבר, ופשוט גדלתי בתוך בית עם ראיה עיצובית. אני חושבת שאי אפשר להיות בעלי יכולת הסתכלות עיצובית אם גדלים בבית שאין בו שום קשר לעיצוב. מאז ומתמיד עיצוב-צבע-חומר והחיבורים ביניהם, הם דברים שהתעסקתי איתם. לא מתוך הבנה תיאורטית, אלא מתוך הבנה פנימית. לכן אחרי הצבא היה ברור לי שאני הולכת ללמוד עיצוב פנים.

יסעור

מתן ואני מגיעים מרקע של ישוב קטן וקהילתי, והיה ברור לנו שאנחנו לא רוצים לגור בעיר. רצינו בית בגליל, אבל לא מקום הררי, אלא שטוח. כשהגענו למגרש הזה ביסעור נעמדנו פה והרגשנו את הצניעות מסביב, וזה פשוט הרגיש לנו נכון.

לפני שעברנו לפה גרנו הרבה שנים בשכירות וכבר רצינו לעבור לבית משלנו ולהתמקם ושאף אחד לא יזיז אותנו יותר. אני הייתי יכולה להמשיך לגור בשכירות עוד כמה שנים, אבל רק אם היה לי את הביטחון שלא יזיזו אותי. יש לי דודה שגרה בברלין כבר 30 שנים באותו בית, היא שיפצה את המטבח וחדר הרחצה ומחוברת לבית כאילו הוא שלה. אבל בארץ אין את ההתייחסות הזו לשוכרי דירות.

הבית שלי

הבית שלי הוא הממלכה שלי וזה כתוב גם באלבום הבית שלי בעמוד הפייסבוק שלי. זו גם התפיסה שלי מול הלקוחות. מעבר לרמה האסתטית שהכל צריך להיות יפה ומעוצב – אני צריכה שכל פינה בבית תהיה אני.

הבית בן 5. הרבה אנשים שמגיעים לפה חושבים שזה בית משופץ, אבל זה בית שתכננו מהיסוד. אני חושבת שמה שגורם לאנשים לחשוב שזה בית משופץ הוא הפשטות שלו שמאפיינת בתים ותיקים יותר. אני מאוד אוהבת פשטות. אני כמובן נהנית מאוד מבתים ומבנים מיוחדים, אבל בבפנוכו שלי אני אוהבת קו עיצובי מאוד פשוט ובסיסי. מעבר לזה – אני חושבת שבית חייב להשתלב בסביבה בה הוא נמצא.

תכננתי את הבית לגמרי בעצמי, ולאחר התכנון העברתי אותו רק להגשות. מתן ואני היינו מאוד ממוקדי תקציב ואמרנו שזה מה שיש ועם זה ננצח. יש לי גם הרבה מהמוטו הזה מול הלקוחות שלי. כלומר – יש לכם תקציב? אז נחרוג קצת אם צריך, אבל אם אתם באמת לא יכולים לחרוג מהתקציב – אני צריכה לדעת מזה, ואני אוציא את הכי הרבה ממה שיש, ולא ניסחף אחרי הפיתויים האינסופיים. אני מאוד חיה את הלקוחות שלי דרך הבנייה האישית של הבית שלי. ברמה הטכנית למדתי פה המון דברים וזו זכות גדולה לבנות בית ואחר כך גם לעצב בתים לאחרים. אין יותר טוב מזה – גם מהבחינה של להבין את חווית הבניה, הלחצים, הבחירות, השלבים.

עבודה מהבית

היבט נוסף של הבית שלי הוא שהוא משמש גם כמשרד שלי, אני עובדת מהבית ולא סתם בבית – במרכז הבית. שולחן האוכל במטבח הוא המשרד שלי. אני מקפידה בכל בוקר לסדר את הבית מתוך רצון ליישור קו, בדיוק כמו שהייתי מתייחסת למשרד מחוץ לבית.

כשתכננתי את הבית שלי לא הייתי עצמאית ולא ידעתי שאעבוד מהבית. אם הייתי יודעת שאהיה עצמאית הייתי מתכננת לי משרד בתוך הבית, אבל זה כנראה יקרה רק כשנוסיף את הקומה השניה שכבר מתוכננת. אני מאוד יודעת לעשות את ההפרדה בין הבית לעבודה, ואני גם לומדת עם השנים להפוך אותה לברורה יותר. אני נכנסת בשעה 8 בבוקר לעבודה. המחוייבות הזו טובה לי. בשעה 15:30 אני מסיימת את העבודה ואין פגישות עבודה אחרי השעה הזו. חלק מהרצון שלי להיות עצמאית נבע לא רק מהתשוקה המטורפת לעיצוב, אלא גם מהרצון שלי לשלב את האמהות בתוך העבודה שלי. משעה 15:30 הלקוחות יודעים שאני אמא, ואני לחלוטין בשביל הבנות שלי. רק בשעה 9 בערב אני הופכת לזמינה שוב לשאלות של הלקוחות במשך שעה, עד 10. אם יש פרוייקטים שבהם חייבים לשאול אותי שאלות באון-ליין אחר הצהריים, אז אני מגמישה את ההתנהלות הזו ועונה, אבל היום ההגדרות שלי מאוד ברורות.

חברה קולגה אמרה לי פעם שזה עלול לגרום ללקוחות להירתע מלעבוד איתי, אבל אני יודעת שזה נכון לי, ומי שמעוניין לעבוד איתי, יוכל להסתדר גם עם ההגדרות של שעות העבודה שלי.

פשרות

אני חיה בשלום עם הפשרות שעשיתי בעיצוב הבית שלי. אני חושבת שמעצבות נחשפות דרך העבודה שלהן כל הזמן למה עוד אפשר לעשות בבית ומה עוד אפשר לשדרג, אבל בסופו של דבר, אני מזכירה לעצמי כל הזמן ליהנות ממה שיש וכמה זכיתי שהצלחתי להגיע לבית הזה. אם אני כל הזמן ארצה יותר ויותר וזה מה שיעסיק אותי, נראה לי שזו תהיה התעסקות מיותרת וחומרנית מדי. הדברים שבכל זאת לא רציתי להתפשר עליהם היו הנגרות בבית, והפרגולה והדק בחוץ.

עצמאית

אני אדם מאוד פרקטי. גם כאמא וגם בהתנהלות היומיומית שלי, אז העצמאות מאוד מתאימה לי. הקושי הוא בצורך בבטחון כלכלי וגם הבדידות שלפעמים קשה לי איתה. אין צוות שאפשר לשבת, לחלוק ולהתייעץ. גם הכל מוטל עלי מבחינה שיווקית – זה בעצם הכל אני ואיך שאני מנהלת את הדברים. אם לא הצלחתי לגרום ללקוחות לעבוד איתי, אז אני צריכה לבחון את עצמי איפה טעיתי, כי זה לא שהחברה לא עשתה פרסום טוב, או שהסניף לא מצא חן בעיניהם. זו אני.

עיצוב בצפון

ברור לי שבאיזור המרכז התפיסה והקצב שונים מהצפון. יש פה הכל בצפון, אבל מפוזר ולא מרוכז כמו במרכז, ולכן לא תמיד הכל גלוי. יש לי אג'נדה לחזק את העיצוב בצפון. יש פה הרבה בתי עסק ובעלי מקצוע מצוינים, לא פחות מהמרכז, אבל הם לא מספיק חשופים. היו לי הרבה מאוד פניות של לקוחות במרכז, אבל זה לא מקצועי מבחינתי לקחת פרויקטים של שיפוצים במרכז. אני מכירה את החיים פה בצפון, את הקצב, את ההסתכלות, את מזג האוויר, את אנשי המקצוע וזה מה שמחבר אותי בקלות ללקוחות כאן בצפון.

יש משהו מאוד מיוחד בצפון מבחינת הפרגון ההדדי של המעצבות הצפוניות. יש לי פה חברות קולגות שאני יכולה להתקשר אליהן ולהיעזר בהן. אנחנו גם מעבירות פרויקטים בינינו לפעמים, כשלא מסתדר לנו לקבל פרויקטים מסוימים. העצמאות מביאה איתה גם קצת בדידות, מלבד המפגשים שלנו עם הלקוחות, ברמה היומיומית אנחנו לבד עם עצמנו, אז הפרגון הזה בין המעצבות הוא מדהים ומחזק.

לקוחות

יש לי משיכה ללקוחות שאין להם תקציב גדול. דווקא אנשים שהתקציב שלהם לא גדול, הכי זקוקים למעצבי פנים שעוזרים להם לתכנן את הבית בצורה הכי מדויקת וחסכונית. אני עובדת עכשיו על פרויקט של 116 מ"ר למשפחה עם שלושה ילדים ואני יוצרת מזה פנינה. הכי מאתגר אותי להגיע לתוצאות מדהימות מתוך מה שיש.

חותם עיצובי

כשעבדתי כמעצבת מטבחים באביבי וברגבה ועיצבתי ללקוחות כל פעם מטבח אחר ושונה, עדיין במשרד הטכני אמרו לי שהם ישר מזהים שזה מטבח שלי, רק לפי השרטוט, כי יש לי את הקו העיצובי שלי והחלוקות שלי. גם בבתים שאני מעצבת יש קו מנחה. הכל שומר על חיבורים פשוטים ונקיים. האנשים שמגיעים אלי מגיעים עם סגנונות שונים, אבל משהו בעיצוב הפשוט שלי מושך אותם, ולכן הם נותנים לי חופש עיצובי.

טרנדים

אני תמיד אומרת ללקוחות שלי שנסתובב בבתי עסק ונפגוש את כל הטרנדים החמים ביותר בשוק, אבל אם זה לא יעניין אותם והם לא יתחברו לזה, אז נהיה פחות טרנדיים ועדכניים בפרוייקט שלנו. אני רוצה להכניס את החיבור שלהם אל הבית וטרנדים פחות מעניינים אותי בהקשר הזה. יותר חשוב לי להכניס דברים שללקוחות שלי יש סנטימנטים אליהם. משהו מהילדות, ירושה, אפילו משהו שאספו מהרחוב והם קשורים אליו. קשה לי עם לקוחות שרוצים לזרוק הכל ולהתחיל מאפס.

מקורות השראה

אני מאוד מסתכלת על כאן ועכשיו ומאוד עובדת מהבטן. ברור שאני מושפעת, מסוקרנת ומתעדכנת, אבל אין משהו שגורם לי להגיד: "זהו. ככה אני רוצה". יש לי חיבור לעיצוב האירופאי והסקנדינבי. אמא שלי גדלה בגרמניה וזה מה שהוביל אותה בעיצוב הבית שלה, וזה כמובן השפיע על הראייה העיצובית שלי. אם הייתה לי אפשרות, הייתי רוצה לגור בסקנדינביה לתקופה קצרה כדי לחוות את העיצוב הסקנדינבי מקרוב.

הפרטים הקטנים

מבחינתי גם ללכת למשתלה לקנות כמה עציצים ולמקם אותם בבית זה עיצוב. כל תמונה שאני תולה בבית משמחת אותי. נהנית מהדברים הכי קטנים בבית. אנשים חושבים על עיצוב בגדול, אבל אותי הדברים הקטנים האלה פשוט מרגשים.

יום שופינג

ביום שופינג לעצמי הייתי הולכת קודם לקנות דברים לבית. אני לא אדם של בזבוזים על בגדים. קודם הבית. הייתי קונה שטיח קילים חדש וספה, ואולי בעצם גם הייתי הולכת לנגר לתכנן לי פריטי נגרות.

מאחלת לעצמי

אני רוצה לבחור פרוייקטים בפינצטה. רק כאלה שאני ממש מתחברת אליהם מהבטן.

יש לי גם פנטזיה לחבור לקבוצת נשים קטנה ולהמשיך את הגרעין החזק שיתן חשיפה לאנשי מקצוע ובתי העסק הנפלאים פה בצפון. המטרה שלי היא שיהיה שיתוף פעולה בצפון בתחום העיצוב. אני פרוייקטורית בנשמה שלי, אז זה משהו שאני רוצה להקים.

קולגות

הייתי מאוד רוצה לעבוד עם חמוטל ארד קציר. היא בחורה מתוקה להפליא ואני מאוד אוהבת את הקו העיצובי שלה.

יש עוד המון מעצבות שאני אוהבת ומעריכה. מרב זהר מדהימה, והיא אחת המעצבות היותר מפרגנות ועוזרות. אני רק שואלת אותה שאלה קטנה והיא מיד נותנת לי מידע ועזרה. ויש את מיכל אגם שאנחנו בקשר מאוד כיפי, וסיון ליבנה חכים שהייתה איתנו קצת בחשיפה לצפון.

לקחנו הביתה

את השאיפה האמיתית והבסיסית לפשטות. את הרצון להפיק את המיטב ממה שיש, ולשמוח גם מתוספות שינויים קטנים. תודה רבה לך תמר יקרה. היה לנו לעונג רב להתארח אצלך.

תודה רבה לצלמת אורית ארנון האהובה והמוכשרת על הצילומים הנפלאים האלה ועל עוד נפלאים אחרים שתוכלו למצוא באינסטגרם שלנו.