ביתה של המעצבת ענבל איילון במשגב שבגליל נשען על דגם הבניה האחיד שנבחר בהרחבה למגרשים הנתונים. השינויים והשדרוגים שהכניסה ענבל אל תכניות העבודה של הדגם הבסיסי הביאו למקסום שטח הבית, נוספו שטחי אחסון נסתרים וגם החללים הפנימיים והעמדת הריהוט הוגדרו מחדש. ענבל שאבה את את השראה בתכנון ביתה מאדריכלות הזן היפנית שדוגלת בחומרים ראשוניים והעיצוב הסקנדינבי שדוגל במינימליסטיות, פשטות ופונקציונליות.
ענבל: אנחנו ושלושת ילדינו גרים בישוב כבר 9 שנים. לפני 7 שנים עברנו להתגורר בביתנו הנוכחי. את עיסוקי בעיצוב פנים התחלתי בלימודי עיצוב תעשייתי במסגרת הנדסאים ומשם המשכתי ללימודי עיצוב פנים. גם היום, כשאני מתכננת פריטי נגרות אני מרגישה שאני מיישמת את האהבה הראשונית שלי – עיצוב מוצר.
הבית שלנו בבסיסו היה דגם אחיד על שטח מלבני עם טופוגרפיה קיימת. עשיתי בו שינויים ככל שהתאפשר לי, כדי להתאים את התכנון עבורנו, וגם לקחתי בחשבון את הצורך הנוכחי לעומת התכנון העתידי.
רצינו בית בעל חללים לא גדולים, פרופורציונלי ועם חיצוניות צנועה ומאופקת שתשתלב עם שאר הבתים מסביב. ידעתי שמבפנים אצור לעצמי את הממלכה הקסומה והנעימה שלי ושל משפחתי. החומריות שמאפיינת את הבית היא שקטה, מינימליסטית משהו בין הזן היפני לסקנדינבי. גיבשתי לוח השראה שכלל בתוכו חומרים גולמיים: בטון – עץ – אלומיניום.
הקיר במבואת הכניסה מטוייח בטיח מינרלי ומוביל את הנכנסים פנימה. מול הכניסה נמצאים פינת האוכל והפטיו.
בחלון הסלון תכננתי ספסל מחופה עץ צבוע לבן. על הספסל ניתן לשבת או להניח כלים וספרים. החלון הבלגי-ברזל שמעל הספסל שונה משאר החלונות המינימליסטיים בבית. החלון הזה מכניס עניין ומהווה מוקד מרכזי בחלל הסלון. עוד בסלון נמצאים: ספה מבד דמוי פשתן, שני שולחנות סלוניים שעיצבתי בהשראת משטחי עץ אשר ויוצרו במיוחד עבורי על ידי נגר, מזנון עשוי עץ טיק שמונח על הרצפה ומקנה לחלל אופי לא רשמי, וכורסת נדנדה מעץ טיק עם מושב מעור שהובאה על ידי דודתו של בעלי מפרו לאחר תקופת שליחות שם.
את שטיח הקילים הצבעוני רכשתי ביד שנייה ואת ציור תפוחים על בד הקנבס ציירתי בעצמי. על הספה תמיד מונחת שמיכת צמר אחת מתוך שתיים שהבאנו מטיול שעשינו בפיליפינים עוד לפני שהקמנו משפחה. בפיליפינים יצאנו לטראק במקום נידח בדרך המובילה אל טרסות האורז בכפר קטן. נתקלנו שם בבית מלאכה שבו עבדו נשים על נול והכינו שמיכות בעבודת יד. כמובן שהתאהבתי בהן מייד. בחרתי צבעים והזמנתי 2 שמיכות. הבטיחו לנו שבדרכנו חזרה מהטראק השמיכות כבר יהיו מוכנות וכך היה. מאז חלפו 20 שנה והן עדיין אצלנו ומקשטות לנו את הסלון. מדי פעם אנחנו מספרים לילדים איך קנינו אותן וזה מחזיר אותנו בזמן לאותה תקופה.
המטבח שלנו עוצב בגווני שקד. משטח השיש ואדני החלונות עשויים אבן טבעית.
אני כמעט אף פעם לא הולכת במיוחד לקניות, אך מצד שני תמיד כשאראה משהו נכון שיתאים לי לבית – אקנה אותו. אני קונה רק אם יש לי צורך מסוים או אם אני משוכנעת שיש לי מקום מתאים. לא אוהבת כלים מיותרים, ולכן גם כל כמה שנים אני מוסרת כמויות של כלים ודברים שאין לי בהם שימוש. כל מי שמכיר אותי יעיד על כך שאני לא אוהבת לאגור כלים, חפצים, בגדים. קונה מעט ולא מתפשרת על איכות. אני מאוד אוהבת שווקי פשפשים. הייתי בהמון ותמיד חזרתי עם מציאות. בעיקר בחו"ל.
חלק מהמחשבה בנוגע לבחירות שביצעתי הייתה האפשרות לוורסטיליות בעתיד. כמעצבת אני נחשפת לטרנדים ומגמות גם עליי עוברים תהליכי שינוי וגילוי עם הזמן, וכך בקלות רבה אני יכולה להחליף ולגוון את פריטי הבית ולשמור על עדכניותו.
מבית סטנדרטי בעל צורה מיושנת יצרתי בית עם נוכחות ואמירה המשקף את האמת העיצובית שלי על ידי סידור והעמדת הריהוט ובחירה נכונה של חומרים.
השאיפה שלי הייתה להעניק ליקיריי חלל מגורים הכי נעים וביתי. התהליך כולו גרם לי להתחבר אל האני האמיתי שלי ושל משפחתי.
צילומים: גלית דויטש
מדהים ויפה